אני מאמינה גדולה בארוחות משפחתיות.
בעיניי זו דרך נפלאה לבלות זמן ביחד כמשפחה והזדמנות לתת תשומת לב לכל אחד ואחד מבני המשפחה. והרי כך נהגו בני האדם מאז ומתמיד- אכלו יחדיו, חלקו את מזונם, את זמנם, את תהליך ההכנה ועוד הרבה מעבר לכך.
ארוחות משפחתיות מאפשרות לנו, כמובן, לקחת חלק פעיל בבחירת המזונות של ילדינו, לתת דוגמא אישית פעילה ועוד הרבה מעבר לכך.
מחקרים מראים שאצל ילדים שבמשפחותיהם נוהגים לאכול בצוותא יש פחות בעיות של השמנה, קשב וריכוז, אלרגיות למזון, דכאון ועוד. וזה דיי הגיוני, נכון? בארוחה המשותפת אנחנו יכולים לראות באופן קבוע כל אחד מבני הבית- איך הוא אוכל, מה הוא בוחר להניח על הצלחת שלו, האם הוא נינוח, איזה יום עבר עליו ועוד.
זו גם דרך נפלאה לשתף, להעביר מורשת, מסורות, ערכים וכמובן גם סיפורים קטנים מקורות היום, תהיות ושאלות גדולות יותר.
כשההורים יושבים ביחד עם ילדיהם לאכול, גם אם אין הרבה זמן לזה, זה יוצר חיבור ביניהם לבין ילדיהם בהמון רמות. וכמובן שזה מאפשר ללמד את הילדים יותר על תזונה בריאה, מזינה ואמיתית. כך שהם לא בהכרח יסתמכו על שלל פתרונות מהירים- מערביים.
נכון, זה מצריך לפעמים תכנון, שינוי בלוחות הזמנים של בני הבית, התאמה בשעות ולא אחת ארוחה משפחתית מהווה אתגר. לכן בעולם המערבי היא הולכת ונעלמת מעל פני השטח ומקסימום כל בני הבית ישבו יחדיו בסוף השבוע, אם בכלל. ארוחות בופה שנכנסים ויוצאים בהן מהמטבח, כל אחד בזמנו, נפוצות יותר ומעודדות את בני הבית לחטוף, לאכול בדרך ל-, לאכול בעמידה, תוך כדי עשיית דברים. מה שמכניס באמת יותר ארוחות של מזון מהיר, קל להכנה, מהיר לאכילה. מעין זבנג וגמרנו. והרי אוכל הוא הרבה יותר מזה, לא?
אני מאמינה שאפשר גם אחרת וצריך רק להתכוונן לזה. להחליט שזה מספיק חשוב על מנת שארוחה משפחתית תכלל בסדר היום הקבוע- לפחות פעם אחת ביום, אם לא יותר.
אפשר למצוא פתרונות יצירתיים לשיתוף כל בני המשפחה בתהליך, במיוחד כשהזמנים צפופים ודחוסים עם עבודות, חוגים, חברים, מסגרות ושעות שינה.
זו בהחלט מטרה ששווה לשאוף אליה כהורים וכמשפחה. אין ספק שהיתרונות הם עצומים בכל טווח של זמן.
הנה כתבה שנותנת זוויות הסתכלות נוספות על נושא הארוחות המשפחתיות.
בעיניי זו דרך נפלאה לבלות זמן ביחד כמשפחה והזדמנות לתת תשומת לב לכל אחד ואחד מבני המשפחה. והרי כך נהגו בני האדם מאז ומתמיד- אכלו יחדיו, חלקו את מזונם, את זמנם, את תהליך ההכנה ועוד הרבה מעבר לכך.
ארוחות משפחתיות מאפשרות לנו, כמובן, לקחת חלק פעיל בבחירת המזונות של ילדינו, לתת דוגמא אישית פעילה ועוד הרבה מעבר לכך.
מחקרים מראים שאצל ילדים שבמשפחותיהם נוהגים לאכול בצוותא יש פחות בעיות של השמנה, קשב וריכוז, אלרגיות למזון, דכאון ועוד. וזה דיי הגיוני, נכון? בארוחה המשותפת אנחנו יכולים לראות באופן קבוע כל אחד מבני הבית- איך הוא אוכל, מה הוא בוחר להניח על הצלחת שלו, האם הוא נינוח, איזה יום עבר עליו ועוד.
זו גם דרך נפלאה לשתף, להעביר מורשת, מסורות, ערכים וכמובן גם סיפורים קטנים מקורות היום, תהיות ושאלות גדולות יותר.
כשההורים יושבים ביחד עם ילדיהם לאכול, גם אם אין הרבה זמן לזה, זה יוצר חיבור ביניהם לבין ילדיהם בהמון רמות. וכמובן שזה מאפשר ללמד את הילדים יותר על תזונה בריאה, מזינה ואמיתית. כך שהם לא בהכרח יסתמכו על שלל פתרונות מהירים- מערביים.
נכון, זה מצריך לפעמים תכנון, שינוי בלוחות הזמנים של בני הבית, התאמה בשעות ולא אחת ארוחה משפחתית מהווה אתגר. לכן בעולם המערבי היא הולכת ונעלמת מעל פני השטח ומקסימום כל בני הבית ישבו יחדיו בסוף השבוע, אם בכלל. ארוחות בופה שנכנסים ויוצאים בהן מהמטבח, כל אחד בזמנו, נפוצות יותר ומעודדות את בני הבית לחטוף, לאכול בדרך ל-, לאכול בעמידה, תוך כדי עשיית דברים. מה שמכניס באמת יותר ארוחות של מזון מהיר, קל להכנה, מהיר לאכילה. מעין זבנג וגמרנו. והרי אוכל הוא הרבה יותר מזה, לא?
אני מאמינה שאפשר גם אחרת וצריך רק להתכוונן לזה. להחליט שזה מספיק חשוב על מנת שארוחה משפחתית תכלל בסדר היום הקבוע- לפחות פעם אחת ביום, אם לא יותר.
אפשר למצוא פתרונות יצירתיים לשיתוף כל בני המשפחה בתהליך, במיוחד כשהזמנים צפופים ודחוסים עם עבודות, חוגים, חברים, מסגרות ושעות שינה.
זו בהחלט מטרה ששווה לשאוף אליה כהורים וכמשפחה. אין ספק שהיתרונות הם עצומים בכל טווח של זמן.
הנה כתבה שנותנת זוויות הסתכלות נוספות על נושא הארוחות המשפחתיות.