צ'אטני עגבניות שרי ובצל

צ'אטני היא מעין ריבה, מהמטבח ההודי. מה שאומר שהיא לא בטעם של ריבה שהייתם מצפים לו, אלא היא עשירה בטעמים ובתבלינים.
זו תוספת פיקנטית לאוכל ודרך נהדרת לשמר כמויות גדולות של ירקות ולהוסיף אותן לאוכל.
יש מגוון גדול מאד של צ'אטני, כשהכי מוכר אולי הוא הצ'אטני מנגו,אולם אפשר להכין צ'אטני או מטבל בסגנון צ'אטני עם מגוון גדול מאד של חומרי גלם.

ושוב, מאחר ויש לי שפע עגבניות שרי, רציתי לנסות

אפשר לעשות שימוש במגוון רחב מאד של תבלינים ואפשר גם להשתמש בפחות, זה ממש תלוי בטעם שלכם.
מידת החריפות תלויה בטעם האישי שלכם ואפשר להכין את הצ'אטני בכלל ללא חריפות, אם כי זה בהחלט מוסיף.

חומרים

שמן קוקוס
פיסת ג'ינג'ר קצוצה
חופן זרעי כוסברה
חופן זרעי חרדל
בצל גדול קצוץ
חבילת עגבניות שרי חצויות
2 כפות בערך של חוץ תפוחים
מסמר ציפורן
2-3 שיני שום (או תבלין שום גבישי)
מלח, פלפל
פלפל חריף קצוץ, או תבלין מיובש (לפי הטעם)
אפשר להוסיף חופן צימוקים
אפשר להוסיף מעט סוכר (אני השתמשתי בסוכר קוקוס)

אופן ההכנה

בסיר מחממים שמן ומקפיצים זרעי כוסברה, זרעי חרדל וג'ינג'ר קצוץ/ מגורד. עד שהזרעים קופצים.
מוסיפים בצל ומערבבים היטב, על אש נמוכה כמה שתרצו

מוסיפים את עגבניות השרי, מסמר ציפורן, שיני שום ומבשלים. מביאים לרתיחה ומקטינים את האש

אחרי זמן מה אפשר להוסיף את החומץ, הצימוקים, המלח, הפלפל, עוד ג'ינג'ר ושום אם רוצים (או בצורת התבלין הטחון שלהם), פלפל חריף לפי הטעם.
אפשר להוסיף סוכר אם רוצים (אני הוספתי קצת סוכר קוקוס)

מערבבים כל כמה זמן, בודקים צמיגות, טעמים.
מתקנים, מוסיפים, מרחרחים.
יכול להיות מוכן אחרי כחצי שעה, יכול להתבשל עוד

מעולה עם אורז, תבשילי ירקות ובשר
נראה לי נהדר גם עם לחם, פירה, ירקות בתנור וכל העולה על רוחכם!

עגבניות שרי מיובשות

מי שעוקבים אחריי בפייסבוק ראו כבר את העגבניות המיובשות האלה אתמול.
בזכות הזמנה מרוכזת של עגבניות שרי יש לי פה המון ומרוב שאין המון מה לעשות ושאולי נקנה עגבניות שרי גם בשבוע הבא, החלטתי להכין איתן כל מיני דברים - למה לא?

אז עגבניות שרי מיובשות it is!

חותכים את העגבניות ומניחים בקערה
מערבבים בעדינות עם מלח ושמן זית
אפשר להוסיף עוד תבלינים בשלב זה, או אח'כ

מניחים בתבנית עם הצד הפתוח למעלה ומכניסים לתנור על 150 מעלות ל 2-3 שעות או עד שהן מצטמקות ומתייבשות.

להיזהר שלא יישרפו (נשרפו לי מעט בקצוות, אולם רובן עדיין טעימות ביותר!)

אחרי שהתקררו מעט הן נכנסו לצנצנת עם שמן זית, שיני שום וטימין

קמבוצ'ה

כבר שנים שאני קוראת על קמבוצ'ה ואומרת לעצמי שאני חייבת להתנסות בזה. אבל אתם יודעים איך זה, עד שמשהו לא ממש מתגלגל לפיתחנו, זה לא בהכרח קורה.
לכן כשהגיעה הודעה לקבוצת הוואטסאפ המקומית שלנו על מישהו שמוסר "סקובי" של קמבוצ'ה קפצתי על זה מייד. אפילו מבלי לדעת למה אני נכנסת

כך זה נראה אצל השכן הנדיב שנתן לי פוש להתחיל

מאחר וזה היה חדש לשנינו פשוט הסתכלנו ביחד על סרטון ביוטיוב, כדי שנבין איך מחלקים את ה"סקובי" בינינו. כך שהוא ימשיך לייצר עוד קמבוצ'ה ויוכל להעביר אליי את היצרנית, האמא.
הבנו שמשאירים את החלק העליון ולוקחים חלק מלמטה.

יש המון סרטונים טובים ברשת שמסבירים מה זו קמבוצ'ה, איך מתנהלים איתה, מה לעשות ומה לא לעשות.
אני לא מתיימרת להיות מבינה גדולה בכלל. נהפוכו, אני ממש בתחילת דרכי, אולם רוצה לומר שזה לגמרי אפשרי, קל ללמוד ולקבל משקה טעים ומזין ביותר.

מה זו קמבוצ'ה?
משקה תוסס עדין שמכינים מתה ממותק שעובר תהליך התססה בעזרת פטרייה שגדלה, מתפתחת ומשגשגת בתנאים מסויימים.
הסוכר מתפרק בתהליך ההתססה ומאפשר לפטריה לגדול ולהתפתח ולייצר משקה תוסס קלות המכיל חיידקים פרוביוטיים חיים הטובים עבורנו.
יש המון יתרונות בריאותיים שאפשר לקרוא עליהם ברחבי הרשת.
זה משקה מאד טרנדי בקהילות עם מודעות לבריאות והתססה למיניהן ואפשר לקרוא על זה ולקבל את המידע גם בסרטוני וידאו.

אלה סרטונים מצויינים להתחיל מהם:

קמבוצ'ה למתחילים
התססה שנייה
עוד אחד טוב על התססה שנייה ועוד

מה צריך כדי להכין את הקמבוצ'ה?
צנצנת זכוכית גדולה ונקייה
תיוני תה שחור
סוכר
רצוי בד חיתול לכיסוי נושם
צנצנות/ בקבוקי זכוכית לשלב ההתססה השני

בואו נתחיל, יש הרבה הסברים
ולכן ממש ממליצה לראות וידאו'ז. זה באמת עוזר להבין!

מתחילים מה scoby כאמור, שזה מעין גוש גדול בעל , מראה, מרקם וריח מוזרים שהוא כפי הנראה שילוב של פטריה ובקטריות חיות.
הדבר הזה ממש חי, זה מדהים!
הייתם צריכים לראות את רמת האנרגיה וההתלהבות שלי מהדבר הזה באותו הערב- הילדים שלי לא הבינו מה קרה לי והיו בטוחים שהשתגעתי.
מה זה הדבר הדוחה הזה?

לא נתתי למראה החיצוני להטריד אותי
זה משהו אדיר!

מכינים תה מאד מרוכז.
בוידאו'ז השונים יש לכל אחד את המתכון ואת המינון שלו.
אני הלכתי על ההמלצה של השכן להכין תה מרוכז מ-2 תיונים של תה שחור רגיל עם 2-3 כפות סוכר.
מזה התחלתי.
כנראה שהייתי צריכה כמות יותר גדולה, אבל את זה למדתי רק בהמשך, מבלי שנפגע התהליך. זה פשוט לקח לי יותר זמן.
(הכנתי את זה בפעם הראשונה והשארתי לשבוע ואחרי שבוע הוספתי עוד מנה כזו. בדיעבד הייתי יכולה לעשות מנה גדולה יותר מלכתחילה).
בדיעבד מציעה להכין כמות שמתאימה להיכנס לצנצנת הגדולה שהכינותם מראש (או לא, במקרה שלי).
משאירים את התיונים לפחות 10 דקות, כדי שהתה יהיה ממש מרוכז וחזק.
מניחים להתקרר היטב, לטמפרטורת החדר, כדי לא לפגוע בתהליך.

כשהתה מתקרר מכניסים אותו לצנצנת הגדולה, מוסיפים את ה scoby ומעט קמבוצ'ה שהבאתם ביחד איתה, כדי שתעזור להתחיל את התהליך (בדומה להכנת מחמצת שאור, למי שמכיר).
מכסים את הצנצנת בבד חיתול עם גומייה ומניחים במקום שקט, ממנו לא תצטרכו להזיז את הצנצנת כמעט. עם עדיפות למקום שאינו חם/ קר מדיי וכמה שיותר חשוך.
אפשר בארון.
אני הנחתי על השיש, במקום יחסית שקט

הסקובי מתחיל לפרק את הסוכר שהוספנו לתה ולתסוס. בסופו של דבר לא באמת יישאר שם סוכר, כך שאין מה לדאוג מזה.
אפשר לתת לתהליך הזה זמן.
יש האומרים שבשלב הזה צריך לתת בין 7-10 ימים ואז לטעום. מי שיראה את וידאו'ז בנושא יבחין שלכל אחד יש את הזמן שהוא מאמין בו. משהו באמצע בין טעם מתוק מדיי (יש עוד הרבה סוכר שלא "נאכל" בתהליך) לבין חמוץ מדיי (בדומה לחומץ). 
אומרים שזה טעם נרכש ושעם הזמן אפשר לשתות את הקמבוצ'ה חמוצה יותר ויותר.

כשמגיע הרגע מכינים את כל הכלים להמשך התהליך, כך שיהיו נקיים.
בכל פעם שנוגעים בסקובי יש לשטוף ידיים. אנחנו לא רוצים בקטריות אחרות "מבחוץ" שיתערבו בתהליך ויפגעו בו

התפתח לו סקובי חדש וטרי למעלה
את הישן אפשר לראות למטה, עדיין חי ובועט

scoby
מבט מלמעלה

מוציאים את הסקובי לכלי נקי, עם מעט מהקמבוצ'ה ומסננים את הנוזל לצנצנות זכוכית נוספות

עכשיו מתחילים את שלב ההתססה השני, זה שאומרים עליו שיכול לאפשר הוספת טעמים נוספים.
אפשר לשתות את הקמבוצ'ה "נקייה" כמו שהיא עכשיו. זה טעים ביותר.
מעין משקה תוסס עדין, מתקתק מעט מאד.
ואפשר להוסיף משהו עם סוכר טבעי להמשך תהליך התססה- חתיכות של פירות, מיצי פירות (נקיים וטבעיים לגמרי), תה בטעמים, תבלינים (קנמון, ג'ינג'ר ועוד) וכד'.

אני הלכתי על תותים , כי זה מה שיש עכשיו

התססה שנייה של קמבוצ'ה
עם חתיכות תותים

פשוט הכנסתי חתיכות של תותים לצנצנות נקיות עם הקמבוצ'ה המסוננת.
סגרתי את המכסה (הפעם לא עם בד נושם, אלא מכסה של ממש) והנחתי בארון חשוך ושקט למשך כמה ימים.
טווח הזמן להתססה השנייה משתנה, כנראה בין 2-5 ימים.אני טעמתי אחרי 3 ימים וזה היה מוכן מבחינתי

קמבוצ'ה בטעם תות עדין- יאמיייייי!!!

אז מי מצטרף?

חומץ תפוחים בהכנה בייתית

אתם כבר יודעים שאני אוהבת את כל עולם ההתססה והמוחמצים למיניהם.
גם כי אני אוהבת שדברים קורים מעצמם, עם כמה שפחות התערבות מהצד שלי- כמו בכבישת ירקות- וגם כי מה שמתקבל מעשיר את התפריט שלנו ומאפשר לנו גישה למגוון רחב של חיידקים פרוביוטיים מיטיבים.
מה יותר טוב מזה?

אז חומץ תפוחים בהכנה בייתית, כן, כן...
תכלס- מה עושים עם כל שאריות התפוחים של הילדים, החלקים הפנימיים, מה שלא רצו לאכול, או תפוח שנראה קצת לא טוב בעיניהם?
קלאסי להכנת משקה מותסס לשתייה ולתיבול!

ישנם מתכונים רבים ברשת, מצולמים או כתובים.
אפשר לקרוא ולצפות, אם כי באמת שמדובר בתהליך ממש פשוט.
כל מה שצריך זה כלי זכוכית בינוני עד גדול (תלוי כמה תרצו להכין), שאריות של תפוחים, או תפוחים חתוכים שלא נשארו, בד חיתול ו.... זמן.

לחומץ תפוחים משוייכות סגולות בריאותיות רבות ומגוונות. חשוב לומר שאין הוכחות מדעיות לכך ומדובר בשימושים מסורתיים, כאלה שעוברים מדור לדור- מה שבעיניי מחזק את זה שמדובר במשהו שטוב לנו בגדול. אחרת הידע הזה לא היה ממשיך הלאה, נכון?
וגם כמעט כל דבר שאנחנו יכולים להתסיס הוא טוב עבורנו (עם בדיקה וקשר עם המותסס, כדי שלא יתפתחו בו עובשים ופטריות שאינם רצויים כמובן).

אופן ההכנה

מנקים ומעקרים את צנצנת הזכוכית המיועדת.
אפשר פשוט לשפוך לתוכה מים רותחים ולערבל היטב, כדי שהיא תעוקר מחיידקים אחרים שאולי יפריעו לתהליך.

מכניסים לצנצנת את כל חתיכות התפוחים הרצויות, אפשר חלקים פנימיים עם גרעינים, אפשר קליפות, אפשר חתיכות מקופסת האוכל שנשארו מיותמות ועוד

התפוחים נכנסו למים

ממלאים את הצנצנת במים ועם כף נקייה דוחפים קלות את התפוחים למטה קצת במשך זמן מה.
בהתחלה התפוחים יצופו למעלה ולאט לאט, אחרי כמה ימים, יתחילו לשקוע.

מכסים את הצנצנת בחתיכת בד חיתול נושם ומניחים אותה במקום שקט במטבח, שאינו מואר מדיי ושלא יזיזו אותה לשום מקום.

אפשר לפתוח בהתחלה ולראות אם מצטבר עובש בחלק העליון ולהוציא אותו עם כף נקייה

תהליך הכנת חומץ התפוחים מתחיל

אחרי כמה ימים כשהתפוחים מתחילים לשקוע והכל מתחיל לבעבע אפשר שוב ולהוציא עובש, במידה ומתפתח, בעזרת כף נקייה.

ישנם מתכונים בהם מוסיפים סוכר, שיכול להאיץ את תהליך ההתססה, אולם מאחר ובתפוחים ישנו סוכר טבעי התהליך יקרה ממילא, בקצב שלו.

אפשר להתחיל לטעום אחרי 2-3 שבועות (עם כף נקייה) כדי לראות איך זה מתקדם.
לי הספיקו 3 שבועות בערך עבור הנגלה הזו

חומץ התפוחים מוכן
רגע לפני סינון

 כשהוא מוכן פשוט מסננים את הנוזל מהצנצנת ומאחסנים בצנצנות נקיות במקרר

חומץ תפוחים מסונן

איך משתמשים בחומץ תפוחים?
חשוב לי לומר שאפשר לקנות חומץ תפוחים ויש מוצרים שונים על המדפים. כך שגם אם לא תכינו את חומץ התפוחים שלכם בבית, עדיין תוכלו ליהנות ממנו.
הטעם של חומץ תפוחים עם חמצמץ תוסס כזה. לא כולם אוהבים מייד את הטעם ולפעמים יש צורך להתרגל אליו ואפשר למהול אותו.
עבור חלק מהאנשים, במיוחד אלה עם קיבה רגישה, ענייני עיכול , אלרגיות וכד', כדאי יהיה להתחיל לצרוך ממנו במתינות ולאט לאט. לא במינונים גבוהים.
אם אתם חווים בחילות ואי נוחות אחרי שתיית חומץ תפוחים אולי המינון גדול לכם מדיי ומהילה שלו תיטיב אתכם יותר למשך תקופת הסתגלות.

יש השותים כפית או שתיים ממנו בבוקר, על קיבה ריקה. או ביחד עם כל ארוחה, כדי להיטיב עם העיכול.
אפשר למהול במים או לשלב במשקאות אחרים.
יש המשלבים בסלטים או ברטבים שונים.
אפשר לשלב במשקאות קרים או חמים, שייקים ועוד.
קראתי אפילו על הכנת סוכריות ג'לטין עם חומץ תפוחים, נראה לי שאנסה את זה בקרוב.
יש המשתמשים בו להזנת השיער, עור הפנים, טיפול חיצוני בפטרת ציפורניים או באקזמה ועוד ועוד.
יש באמת המון המון שימושים פנימיים וחיצוניים לחומץ תפוחים- מציעה פשוט לנסות ולראות איך נכון לכם לשלב אותו ביומיום שלכם.

הנה עוד כמה רעיונות:
באתר של טלי חקק- נטורופתית וקולגה
שלל שימושים באתר מוט'קה (ויש עוד שלל אתרים דומים)
מיונז עם חומץ תפוחים- מה דעתכם? חייבת לנסות את זה

מיץ תפוזים- חומץ תפוחים- כורכום- ג'ינג'ר
משקה נהדר- טעים ומחזק- ליום חורפי

באיזו דרך אתם משתמשים בחומץ תפוחים?

עוד על התססה- פוסט אורח של אורי מאיר צ'יזיק

אורי ואני מכירים המוווון שנים ואני נהנית מאד לעקוב אחרי מעלליו בחוץ ובפנים וממליצה בחום להצטרף אליו לכל חוויה.

בקשתי ממנו שיכתוב פוסט לבלוג וכמובן שהוא בחר בפוסט על התססה, מה שמאד מתאים לעונה בעיניי (אם כי אפשר גם להתסיס בכל עונה, אבל איכשהו החורף יותר מזמין אותנו לכך)

תודו שזה נראה נהדר

לעיתים צריך לשבור את המחסום.
כשאנחנו חושבים על התססה (כבישת מוצרי מזון) אנחנו תמיד יכולים למצוא סיבה מדוע לא להתחיל בתהליך: צריך למצוא צנצנת מתאימה, לעקר אותה ולמצוא מה להתסיס, ואולי נשכח ממנה והתוצר יעלה עובש, ואז איך נדע אם אנחנו לא מרעילים את המשפחה?
אך ברגע ששוברים את המחסום, מבינים שניתן למצוא בבית את כל שצריך כדי להתסיס.

אין צורך לעקר צנצנות קודם תחילת התהליך ומאוד קשה להיכשל בו. אם התוצאה לא תצא טובה, אזי הריח שיעלה יהיה מסריח וגם כך לא נרצה לאכול את זה.

למעשה אם הייתם מגיעים לכאן לפני מאה או מאתיים שנה, כולם התסיסו. כולם. זה היה ידע שאי אפשר היה לשרוד בלעדיו. לא היה אז מקרר וכל אחד החזיק בידע הזה.
כל מה שנותר לנו לעשות זה לרכוש את הידע מחדש

צלפים מוחמצים

ישנן סיבות שונות בשלן כדאי להתסיס:
1. העשרת הטעם - מוסיף טעם ועניין לכל ארוחה.
2. בריאות - הסיבים התוססים הם מזון על עבור החיידקים שלנו במערכת העיכול, אלה שאנחנו צריכים לשמור עליהם ולטפח אותם.
3. מניעת בזבוז מזון - אפשר להתסיס כמעט כל ירק שאנחנו רואים שמגיע לסוף דרכו, וכך למנוע בזבוז.
וגם זה תחביב נוסף לשעות הפנאי

עגבניות ירוקות מוחמצות

אז מה עושים בפועל?

"הסוד" בהתססה הוא פשוט ניסוי ותהיה...אם אין לכם נסיון, כדאי להתחיל בהתססה של כרוב, להתקדם משם לירקות נוספות ומהר מאוד תגלו שכל המדף יהי גדוש בצנצנות כבושים.

התהליך פשוט מאוד, את הכללים ניתן למצוא כאן

רוצים ללמוד עוד על התססה, כבישה ושימור מזון? קורס התססה יחל בינואר ביפו, פרטים מלאים בלחיצה כאן

חריף מותסס

ולמי שלא מכירים, הנה כמה מילים על אורי:

ד"ר אורי מאיר צ'יזיק הוא חוקר ההיסטוריה והפוליטיקה של הרפואה והתזונה, עמית הוראה באוניברסיטת חיפה ומרצה ברחבי הארץ. ד"ר מאיר-צ'יזיק יועץ לבריאות בקהילות שונות, מומחה לליקוט צמחי-בר למאכל, כותב הספרים:  "המדריך לליקוט צמחי-בר למאכל", "דברים שאוכלים מכאן" ו"מזון ואיזון". הוא מחייה מסורות אוכל מקומיות במחקר, בכיתה, בשטח ובמטבח. מייסד ומקים "המרכז להנהגת הבריאות", בקיבוץ נווה איתן.

ד"ר מאיר-צ'יזיק מעביר הרצאות בנושאים השונים, בהם עוסקים מחקריו. 

אוכל אמיתי

העקרון של אוכל אמיתי עומד בבסיסן של תורות תזונתיות רבות המבקשות להוביל אנשים לכדי אורח חיים מאוזן יותר מזה המערבי עתיר הגירויים והאפשרויות. אולם יש להניח שאנשים מתקופות עברו ואפילו מאזורים שונים בעולם עוד היום היו מרימים גבה על ההכרח להגדיר מהו "אוכל אמיתי" שכן זה הרי הבסיס שעליו גדלה והתפתחה האנושות כולה לאורך כל ההסטוריה. איזה אבסורד המצב בימינו בו אוכל שאינו אמיתי נחשב לנורמטיבי, שגור ומשהו שהרבה אנשים לא יכולים להעביר את הימים בלעדיו.

כאשר אומרים "אוכל אמיתי" הכוונה היא למזון בצורתו הטבעית, הקרובה ביותר למקור, שלא עבר שינויים ומיני שיפורים על ידי תהליכי השבחה משלב הגידול ועד לשלב של "ייצור".

אוכל בצורתו הטבעית הוא כזה שעבר את הכי פחות שינויים ועיבודים

הכוונה היא לבסיס של הבסיס, כל מה שמגיע ללא אריזה, רשימות רכיבים ומיני תוספות.

כוונתי היא ל: ירקות, פירות, אגוזים, זרעים, שורשים, עלים, נבטים, שלל מזונות מהחי: מיני עופות, בשר, דגים, מאכלי ים (תלוי אזור בעולם), ביצים למיניהן, חלב ומוצריו בצורתם הטבעית והפשוטה ביותר.

נכון, לאורך ההסטוריה בני אדם ערכו עיבודים למזונות שהם צדו, אספו, גידלו וצרכו, אולם עד לעידן המודרני מאד, נגיד ה 60-70 שנים האחרונות, לא היו מעורבים בכך כמעט מפעלים ששינו את המזון הבסיסי שינוי של ממש שפגע בערכים התזונתיים שלו.

התהליכים היו פשוטים ועשו שימוש במשאבי הטבע מסביב, באוויר, בשמש, בחיידקים המצויים בסביבה, בשמרים המצויים באוויר, בחומרי גלם מהסביבה וכדומה. בעבר הרחוק לקח ה"עיבוד" צורה של ייבוש זרעים, צמחים, שורשים ופירות, עישון ושימור בשר בשיטות שונות, טחינת מזון ועוד וככל שהתפתחו עוד כלי עבודה ואפשרויות טכנולוגיות נפתחו עוד אפשרויות של עיבוד שהתגלו עם הזמן. תהליכים אלה כללו טחינה, ייבוש, התססה, השרייה, הנבטה,  בישול, שימור בעזרת חומרים טבעיים ועוד. מן הסתם האפשרויות התרחבו עם התחלת המהפכה החקלאית, כאשר לפתע התמודדו בני האדם עם כמויות גדולות של סוג מזון מסויים- אותו הם טיפחו וגידלו- והיה הכרח למצוא דרכים לשמר אותו להמשך צריכה בתקופות אחרות, כאשר הוא היה בחסר. אגירת תבואה עולה לראשנו, עם אסמים ומחסני תבואה, כמו גם התפתחותן של תחנות לטחינת קמח ועוד

אני מצאתי את התמונה הנפלאה הזו ברחבי הרשת כאן

המשותף לשלל התהליכים האלה, שאינם מועטים כלל הוא התמימות שלהם.

הם לא התיימרו לחולל שינוי של ממש במזון. מקסימום לשנות את מצבו מגרעין לקמח, על מנת שניתן יהיה להשתמש בו בצורה נגישה יותר, או להעבירו ממקום למקום בקלות יתירה.

כיום ניתן לראות כי תהליכי העיבוד, כאשר הם נעשה בשיטות המסורתיות, אינם פוגעים כשלעצמם בערך התזונתי של המזון. לעתים אפילו מעצימים אותו  והופכים ערכים תזונתיים לזמינים יותר מאשר היו בצורתם הקודמת.

שיטות עיבוד המזון המסורתיות כיבדו את המקור ולא ביקשו להערים עליו, לשנות או לשפר אותו. וכך התקבל עדיין מזון שלם בעל ערך תזונתי גבוה שמיטיב עם האוכלים אותו ומזין אותם.

אולם ככל שהתפתחו הכלים והיכולות הטכנולוגיות נפתחו עוד מגוון של אפשרויות עיבוד, בתהליכים שהתגלו לאורך הדרך. מה שמוביל עד לימינו בהם המצב מועצם בצורה קיצונית עד כדי כך שלמוצר המוגמר אין בהכרח קשר למוצרי הבסיס. כאשר אנשים אוכלים קורנפלקס, למשל, (ואין זה משנה כרגע מאיזה סוג) קשה לראות את הקשר בינו לבין התירס או שאר הדגנים ממנו הוא מוכן, כך גם לגבי "שניצל" תירס, מיני עוגיות, מאפים וחטיפים שהקשר בינם לבין המקור הטבעי הוא רחוק מאד. במרבית המקרים מוספים ל"מזונות" הללו שלל חומרים שמקורם בתעשייה, כך שהם אינם טבעיים כלל ועיקר. הם מומצאים ומיוצרים. נכון, יש להם טעם וריח ולפעמים איזשהו ערך כזה או אחר, אולם כאשר אלה נאכלים על בסיס קבוע (וכל כך הרבה בתים קורנפלקס היא ארוחה לגיטימית אחת לפחות ביום, אם לא יותר מכך) הם באים במקום מזון אמיתי שמזין את הגוף ומאפשר לו לקיים את תהליכי החיים התקינים.

לאוכל המעובד והמתועש יש מחיר.
חשוב שנדע זאת ונחליט עבור עצמנו- האם אנחנו מוכנים לשלם את המחיר הזה? להמשיך לשלם אותו אחרי הרבה שנים? לצבור חובות ולגרור פגיעה באיכות התיפקוד של הגוף- נפש שלנו?
חשוב שכל אחד יקח את ההחלטה הזו עבור עצמו!

עוף שלם עם רוטב עגבניות- הגירסא לעצלנים

פעם בשנה, בסופ"ש הראשון של שנת הלימודים, מתכנסים אנשי מדרשת בן גוריון- הישוב והתיכון- ביחד עם הורי ילדי כיתת י"ב ובוגרי ביה"ס לטקס הזריחה המסורתי.

קמים ב 3:00 בבוקר וצועדים אל הר צרור ושם צופים בטקס שהוכן מבעוד מועד ע"י שכבת י"ב של ביה"ס.

השנה איתגרנו את עצמנו ואת ילדינו הצעירים והחלטנו שעולים איתם.
הגדולה עלתה עם חבריה, השני החליט שאין מצב שהוא בא איתנו ונשאר לישון פשוט.
שני הצעירים, מיטיבי הלכת שלנו, רצו לעלות להר. הבטיחו שיקומו, שילכו, שיהיה בסדר.
אז האמנו להם.

תכלס, החלק המאתגר היה להעיר אותם באמצע הלילה. בהמשך לא הייתה להם כל בעיה ללכת.
כיף ללכת במדבר בלילה. מזג האוויר נעים כל כך בעונה הזו, את מרבית הדרך אפשר היה לראות בקלות, אפילו ללא ירח.
רק מה? הגענו לקראת סוף הטקס, אז ראינו כתובות אש ושמענו קצת מרחוק.
אולם בהחלט נשארנו לראות את הזריחה.
רגע מיוחד

אחריו, צריך לרדת בחזרה הבייתה...
ולחשוב על מה לעשות עם ילדים שישנו רק חצי לילה, אולם יש סיכוי סביר שלא יירדמו עכשיו. פלוס צמד הורים עייפים בהתאמה.

איכשהו הפעם הכוחות הקוסמיים התארגנו להם כך שכולם נרדמו בצורה ובמצב כזה או אחר וגם אנחנו יכולנו לנוח.
ובגלל זה הייתי חייבת למצוא פתרון מהיר ויעיל לארוחת הצהריים שתהיה כשנתעורר כולנו מור-ע-בים!!!

למזלי הפשרתי עוף שלם מבעוד מועד.
תכננתי להכין ממנו משהו בארוחת שישי שלא יצאה לפועל בסוף, כך שהוא חיכה בשקט בשקט במקרר.
שלפתי את הסיר החשמלי לבישול איטי שלי.
הוצאתי מהמקרר קופסא בה שמרתי רוטב עגבניות (טעים) מהקציצות של יום אתמול.
הכנסתי את שניהם לסיר, הפעלתי ופרשתי לישון.
קמנו אחרי כמה שעות, התארגנו, ואכלנו ארוחת צהריים טעימה , מזינה ומשביעה ביותר

אם חשקה נפשכם במתכון קצת יותר מושקע של עוף שלם בסיר לבישול איטי, ראו כאן
מוזמנים גם לשתף במתכונים האהובים עליכם לעוף שלם

שפונדרה בתנור עם דלעת והמון בצל

פשוט פשוט
כמה נתחי בשר- אפשר להחליף נתח, כמובן- ירקות ותבלינים
בישול ארוך בתנור של כמה שעות
ויש ארוחה מזינה ומשביעה

חומרים

1 ק"ג נתח בשר לבישול ארוך
5 בצלים
פיסת דלעת
תערובת תבלינים לטעמכם, אני השתמשתי ב: מלח, פלפל, פפריקה מעושנת, כורכום, אבקת שום
*** לפרוטוקול האוטואימוני AIP אפשר בלי הפפריקות למיניהן ***

אופן ההכנה

מחממים תנור ל 250 מעלות.
מכינים סיר ברזל שמתאים להכנס לתנור.
חותכים את הבשר לנתחים גדולים, מתבלים ומערבבים היטב בתוך הסיר

מוסיפים את הבצל והדלעת חתוכים לנתחים גדולים יחסית, בכל זאת בישול ארוך...

הוספתי כמה כפות מהכלי המיוחד שלי, בו אני אוגרת שומן שנשאר מאפיית קציצות, עוף בתנור וכו'.
חבל לבזבז את זה לצנרת במטבח, נכון?
שומנים איכותיים וג'לטינים למיניהם. שווה!

ומשגרים לתנור.
בהתחלה על החום הגבוה לכ-30 דקות.
ואז מקטינים את האש ל-150 מעלות ומשאירים בתנור 3-4 שעות

לימונים כבושים

שוב, כמו בשנה שעברה, הצטברו הלימונים על העץ המדהים.
שוב הכנתי לימונים כבושים, כמו בשנה שעברה באופן דיי דומה...

זה היה כבר קצת לפני פורים והשנה החלטתי לתת לימונים כבושים כמשלוח מנות.
נראה לי שזו תחילתה של מסורת נחמדה עבורי

המטבח מתמלא ניחוח לימוני חזק

וגם בבלאגן לימוני

מלח, פלפל שחור ופפריקה מתערבבים להם ביחד
***לפרוטוקול האוטואימוני עם תבלינים "כשרים" ***

הצנצנות מתמלאות להן בטעם וצבע ונשארות לעמוד על השיש למשך 2-3 שבועות

בסוף הכנתי סלט לארוחת ערב בקערה הלימונית, עם שאריות המיץ והתבלינים שהשתמשתי בהם לכבישה

עוף- מההתחלה ועד הסוף

אחד הדברים שאני מאד מתחברת להם במודעות שמנסה להביא הגישה של התזונה הפליאוליתית היא ניצול מקסימלי של כל חלקי המזון.
כאשר מדובר בפירות וירקות זה דיי ברור, נכון? אוכלים הכל, כולל קליפות ועלים (כאשר זה מתאפשר).
אולם למה הכוונה כאשר אוכלים בשר/ עוף/ דגים?
מרבית האנשים אוכלים רק חלקים מאד מסויימים מהעוף ומהבשר ובהחלט יש איזו הילה סביב סטייקים ובשר שריר באופן כללי.
אולם אנחנו יודעים שנתחים שונים של הבשר מכילים מרכיבי תזונה שונים. כך שאם נתמקד באכילה של אותם הנתחים שוב ושוב לא בהכרח נספק לגוף שלנו שפע גדול של רכיבי מזון, להיפך נעודד צמצום.
לא חבל?

מה גם שצריכה של בשר שריר או של נתחים מובחרים יקרה לנו יותר מהבחינה הכלכלית. כמה תרנגולות יספקו לנו כרעיים או כנפיים למשפחה שלמה? כמה טלאים יספקו צוואר או צלעות למשפחה שלמה?
בעוד שאם נאכל את כל העוף יהיו שם גם כרעיים או כנפיים, וגם ירכיים, צוואר, חזה, לב, כבד, עצמות, גידים ועוד.
אז תגידו 'לא כולם אוהבים'
ואומר לכם 'זה עניין של הרגל' ובעצם עניין תרבותי לחלוטין. אם נרגיל את עצמנו ואת בני ביתנו שזה מה שאוכלים, לזה הם יתרגלו ותתפלאו ללמוד כהמ אנשים שונים יכולים ליהנות מנתחים שונים, גם כאלה שלא הכירו בעבר.
כמובן שיש פה גם עניין של התרבות המהירה שלנו, הרחוקה מאד ממקורות המזון שלה. בה כמעט הכל מגיע ארוז מהסופר ועד שלא מגיעים לקצב אין כמעט סיכוי למצוא איברי פנים, או נתחים לא מוכרים.
ע"י צריכת החיה בשלמותה (מה שנקרא באנגלית from nose to tail) אנחנו גם מעודדים צריכה אקולוגית יותר של בע"ח (אני יודעת שיש מי שמצקצק בלשונו או מרים גבה. תחשבו על זה רגע...) וגם מתקרבים יותר לסביבת האוכל שלנו.
זו הזדמנות להכיר מגדלים, להכיר את הקצב (קודם צריך למצוא אותו, לא כל אחד יודע איפה יש קצב באזור מגוריו), להיות יצירתיים באוכל, לחפש צורות הכנה חדשות ומתכונים מעניינים

כל ההקדמה הזו כי רציתי להראות לכם מה אפשר לעשות עם עוף שלם.
כמעט תמיד אני קונה עוף שלם. גם כי אנחנו אוכלים עוף אורגני וחלקים בנפרד הם ממש ממש יקרים. עוף שלם זה עוד נסבל. וגם כי אני באמת יכולה לנצל אותו עד תום

ועוד מילה על עוף, אם כבר...
העופות בארץ הם מהגידולים היותר אומללים שקיימים.
תנאי המחייה שלהם באמת עלובים- צפיפות גדולה שמחייבת מתן אנטיביוטיקה באופן קבוע כי הם דרים בכפיפה אחת עם הפרשותיהם ועם מחלות שנובעות מהצפיפות והתנאים הללו, הורמונים לזרוז גדילה ועוד שאר מרעין בישין.
השומן שבעוף הוא כזה מסוג אומגה 6, שהיא חומצת שומן חיונית, אולם ישנה חיונית נוספת- האומגה 3. שתי אלה מתחרות ביניהן בגופנו וכאשר אנחנו צורכים יותר מדיי אומגה 6 יש עידוד בגוף של תהליכי דלקת, אלרגיה, ניוון ועוד.
לכן אנחנו שואפים לאיזון טוב בין 2 החומצות החורגות הללו.
ע"י צמצום שמנים מזוככים ממקורות צמחיים, הפחתת דגנים ומזון מעובד אנחנו משיגים הפחתה משמעותית באומגה 6 מהמזון, אולם בל נשכח שגם אגוזים, זרעים ועוף תורמים להיווצרות אומגה 6.
משני הטעמים הללו אני משתדלת שלא לצרוך כמויות גדולות של עוף ביומיום שלנו ואם כבר אז מוודאה שהוא אורגני.
ובכל זאת, הילדים אוהבים ונהנים מעוף, אז לא ניתן להם מדיי פעם?
אז מדיי פעם באמת...

הדרך האהובה עליי היא להיעזר בסיר לבישול איטי.
מניחה עוף שלם על שפע ירקות, עם תבלינים כראות עיניי ומעט נוזלים (מים או ציר עצמות) ומשגרת לכמה שעות (הנה פה, למשל)
אפשר גם בתנור, כמובן

כשנחה עליי הרוח מחלקת לצלחות
בד"כ פשוט מניחה במרכז השולחן וכל אחד לוקח את מה שהוא רוצה

בסוף נשארת לי ערימה של עצמות.
לכלבים ולחתולים?
לאאאאאאאאאאא, מה פתאום!!!

למה לבזבז כזה מכרה זהב של מינרלים, חלבון, שומנים וג'לטין בצורה כזו קלה לעיכול ולספיגה?

מניחה הכל בסיר לבישול איטי (שוב) עם המון מים ומבשלת שוב במשך 24 שעות לפחות.
לקראת הסוף מוסיפה ירקות לטעם (כתומים, ירוקים, שורשים, שאריות וקצוות של ירקות מבישול).
מסננת ומקבלת ציר עצמות איכותי ומזין שאותו אנחנו שותים וגם מכינים על בסיסו שפע מרקים ותבשילים.
אין ספק שהכלבים שלי עברו down grading רציני מאז התחלנו עם צירי העצמות פה.... הם מקבלים את מה שנשאר, כמובן, אולם הרבה מה goodies נשארים אצלנו

וכך אני מרגישה שניצלתי את העוף היטב היטב- גם לארוחה עצמה (לפעמים לשתיים), גם למרק וגם לעוד בוסטים חיסוניים- עיכוליים ולעוד מרקים ותבשילים