בואו נדבר רגע על טחינה

טחינה היא חלק כל כך יומיומי ושגור מהתפריט שלנו בבית, עד שאני כמעט ולא עוצרת רגע להתעכב עליה.
אולם לאחרונה נתקלתי בלא מעט אנשים שלא ממש מבינים מי נגד מי בכל העניין הזה של הטחינה.
כלומר, הם שמעו...קראו... ואפילו התחילו לצרוך טחינה מלאה... אולם זה עדיין לא מספיק מובן.
אז הנה הנסיון שלי לעשות קצת סדר.

זה פוסט ותיק שלי על השומשום המלא (יש שם גם מתכון לעוגיות טחינה. מעולות בעיניי!)
ועדיין אני רוצה להוסיף.

זה שברור ששומשום מלא עדיף על שומשום לבן, את זה נראה לי רבים כבר הבינו והפנימו.
אולם יש לזה עוד המשך.
בשומשום יש חומצה אוקסלית שעשויה לפגום בספיגת המינרלים הכל כך חיוניים (ובכמויות המדהימות) שהוא משפיע עלינו.
על מנת לבטל את השפעתה של החומצה האוקסלית וכדי שכן נצליח להפיק ממנה את מה שאחנו רוצים כדאי להנביט את זרעי השומשום לפני הטחינה.
את זה הבינו כבר בכמה חברות ויש לקנות טחינה משומשום מלא ומונבט.
ההבדל המיידי הוא בטעם (ו...נכון, גם במחיר. הטחינה הזו יקרה יותר). טחינה משומשום מלא ומונבט היא מתקתקה יותר ולא מרירה כמו הטחינה שהיא "רק" משומשום מלא.
כבר יצא לי לטעום טחינות שהיה כתוב עליהן שהן משומשום מלא ומונבט, אולם זה לא ממש בא לידי ביטוח בטעם. היא עדיין נשארה מרירה. אני משערת שיש משמעות למידת ההנבטה.
מודה שלא נברתי עד כדי כך, כי יש לי סוג אחד שאני אוהבת וצורכת ולא היה לי צורך לחפש הלאה

את הטחינה הזו אפשר לאכול כמו שהיא, בכפית, מרוב שהיא טעימה כ"כ ואפשר גם להכין ממנה את מטבל הטחינה המסורתי.
אני מכינה הכי הכי פשוט, כדי שמי שאוהב יצטרף אליי:
מיץ מלימון, מים עד להגעה למרקם הרצוי (אוהבת אותה סמיכה ולא נוזלית) ומלח עשבים.
אם יש זמן להשקיע (או אם בעלי מכין) יהיו בה גם שום, עלים ירוקים קצוצים ותבלינים כמו כמון וזרעי כוסברה.

כמובן שאפשר לשלבה גם ממאפים, תבשילים ועוד.

איך אתם אוהבים את הטחינה שלכם?