כל כמה זמן אני מקבלת מכתב מרגש ממטופלים, קוראים ועוקבים מהעבר.
כאלה שבכלל לא ידעתי שהייתי משמעותית בדרך שלהם לריפוי ולהתקרבות לעצמם ולבני ביתם.
כאלה שלא היה לי ממש קשר איתם במשך תקופה ארוכה, מלבד לייק מדיי פעם בפייסבוק.
זה כל כך מרגש אותי לקרוא, כי באמת שאין לי שום דרך לדעת מה ממה שאני כותבת, משתפת, משקפת ועושה עובר הלאה.
מה זה עושה לכל אחד מכם ומתי.
וזה בסדר- זה חלק מהעניין של לפרסם ככה בבלוג, או בפייסבוק.
ברור לי שלא תמיד אדע.
ולכן השיתופים האלה יותר משמעותיים עבורי, כשהם מגיעים ככה פתאום.
אשתף אתכם בכמה שהגיעו בעת האחרונה וקבלתי רשות לשתף
"הי ורד,
לא יודעת אם אי פעם סיפרתי לך איזה שינוי עשינו בזכותך.
לפני 6-7 שנים עברנו לפליאו בזכות המידע שנתת לי בזמנו באחד הפורומים. ואז הסתבר שבעלי היה רגיש לגלוטן ולא ידע את זה בכלל... עברו לו כל תופעות המעי הרגיז שהיו לו. ואני מקבלת ממך הרבה מתכונים ממש שווים וקלים להכנה מ"מה יש לצהריים". ובעיקר המון השראה מהמטבח שלך. מהמיחזור שאת עושה, מהראש הפתוח והיצירתי שלך.
ועוד אנקדוטה נחמדה: כנראה שגם הבת הקטנה שלי רגישה לגלוטן (ללא צליאק). הייתי אצל גסטרו ילדים, מנהל מחלקה בבי"ח מאיר, באופן פרטי. אני נכנסת אליו לחדר ומספרת לו על התזונה שלנו במענה לשאלותיו, ואז מספרת על הרגישות של בעלי ואיך היא עברה בעזרת הפליאו ואז הוא הפתיע אותי בתשובתו ואמר: הפליאו מעביר הכל.
וסיפר שגם הוא בעצמו לא אוכל גלוטן"
"הי ורד מה נשמע?
חשבתי לעצמי על הדרך התזונתית שעברתי וכמה שינויים עשיתי, אבל הצעד הכי משמעותי היה הפליאו. הויתור על הדגנים היה משמעותי כל-כך עבורי. כי גם ככה הייתי קרובה לתזונה אבל לא רציתי לנסות פליאו כי התזונה שלי היתה גם ככה מצומצמת.
אבל אז את שיתפת את fat head ועולם שלם נפתח בפניי. ואז הצטרפתי לאתגר ההוא. מרץ (או שמא פברואר?) 2013.
היום התזונה שלי עוד יותר מצומצמת אבל גם היחסים שלי עם אוכל השתנו, מאוד.
הסיפור הרפואי שלי הוא מסובך וכמעט בלתי אפשרי להסביר אותו בקצרה. תעלומה שכולי תקווה שהפיצוח שאליו הגעתי מדויק. התזונה היא אחד הכלים המעורבים.
חותמת בתודה ענקית 
"
כאלה שבכלל לא ידעתי שהייתי משמעותית בדרך שלהם לריפוי ולהתקרבות לעצמם ולבני ביתם.
כאלה שלא היה לי ממש קשר איתם במשך תקופה ארוכה, מלבד לייק מדיי פעם בפייסבוק.
זה כל כך מרגש אותי לקרוא, כי באמת שאין לי שום דרך לדעת מה ממה שאני כותבת, משתפת, משקפת ועושה עובר הלאה.
מה זה עושה לכל אחד מכם ומתי.
וזה בסדר- זה חלק מהעניין של לפרסם ככה בבלוג, או בפייסבוק.
ברור לי שלא תמיד אדע.
ולכן השיתופים האלה יותר משמעותיים עבורי, כשהם מגיעים ככה פתאום.
אשתף אתכם בכמה שהגיעו בעת האחרונה וקבלתי רשות לשתף
"הי ורד,
לא יודעת אם אי פעם סיפרתי לך איזה שינוי עשינו בזכותך.
לפני 6-7 שנים עברנו לפליאו בזכות המידע שנתת לי בזמנו באחד הפורומים. ואז הסתבר שבעלי היה רגיש לגלוטן ולא ידע את זה בכלל... עברו לו כל תופעות המעי הרגיז שהיו לו. ואני מקבלת ממך הרבה מתכונים ממש שווים וקלים להכנה מ"מה יש לצהריים". ובעיקר המון השראה מהמטבח שלך. מהמיחזור שאת עושה, מהראש הפתוח והיצירתי שלך.
ועוד אנקדוטה נחמדה: כנראה שגם הבת הקטנה שלי רגישה לגלוטן (ללא צליאק). הייתי אצל גסטרו ילדים, מנהל מחלקה בבי"ח מאיר, באופן פרטי. אני נכנסת אליו לחדר ומספרת לו על התזונה שלנו במענה לשאלותיו, ואז מספרת על הרגישות של בעלי ואיך היא עברה בעזרת הפליאו ואז הוא הפתיע אותי בתשובתו ואמר: הפליאו מעביר הכל.
וסיפר שגם הוא בעצמו לא אוכל גלוטן"
"הי ורד מה נשמע?
חשבתי לעצמי על הדרך התזונתית שעברתי וכמה שינויים עשיתי, אבל הצעד הכי משמעותי היה הפליאו. הויתור על הדגנים היה משמעותי כל-כך עבורי. כי גם ככה הייתי קרובה לתזונה אבל לא רציתי לנסות פליאו כי התזונה שלי היתה גם ככה מצומצמת.
אבל אז את שיתפת את fat head ועולם שלם נפתח בפניי. ואז הצטרפתי לאתגר ההוא. מרץ (או שמא פברואר?) 2013.
היום התזונה שלי עוד יותר מצומצמת אבל גם היחסים שלי עם אוכל השתנו, מאוד.
הסיפור הרפואי שלי הוא מסובך וכמעט בלתי אפשרי להסביר אותו בקצרה. תעלומה שכולי תקווה שהפיצוח שאליו הגעתי מדויק. התזונה היא אחד הכלים המעורבים.
חותמת בתודה ענקית
"
תודה על השיתוף ועל שמצאתן זמן לכתוב לי את הדברים, גם ממרחק של זמן.
זה ממש משמעותי לי!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה