"מה יש לצהריים???????? אני רעבה!!!!!!!" נשמע לכם מוכר?

הורים רבים משתפים אותי באתגר היומיומי המתחדש שלהם- מה להכין לארוחת הצהריים.


לפעמים הצורך הזה עולה רק כשהילדים מסיימים את תקופת הגן ומתחילים את ביה"ס ולפעמים אף קודם לכן.


יש לא מעט הורים המעוניינים להציע מגוון תזונתי איכותי לילדיהם ומואסים בארוחות מוכנות מהסופר. הם בוחרים להזין את משפחותיהם באוכל אמיתי, בייתי, טעים ובעל ערך תזונתי גבוה. שאין בו חומרים משמרים, מוצרים מעובדים וכל מיני תוספים בסינית מדוברת. ועם זאת לא כולם מרגישים מאד יצירתיים במטבח. יש אנשים שרק למדו לבשל כשילדיהם התחילו לאכול ולא מרגישים שזה בא להם בקלות.

מתוך ההבנה הזו ומהסתכלות על ההתנהלות במטבח הפרטי שלי הבנתי שאני יכולה להציע כל מיני רעיונות כדי לעורר השראה ולאפשר גם לאחרים להכין אוכל איכותי ובריא שלא בהכרח יחזור על עצמו בכל פעם (וגם קבלתי בקשה מפורשת לשתף מהידע והנסיון שלי, אז החלטתי ללכת על זה. תודה חן!)

קוקו, משוגע על בישול

מחלת הצליאק- לא רק גלוטן!

מחלת הצליאק היא מחלה ששומעים עליה המון בעידן המודרני.
אם בעבר היו מקרים מעטים יחסית שלה, ובעיקר ילדים שנחשבו לכאלה שנולדו איתה, היום ברור כבר שאפשר לפתח אותה ולחלות בה בכל שלב בחיים.
אין זה נדיר לשמוע על חברים בני 20+ או 40+ שפתאום אובחנו כחולים בצליאק.
וזה מידע דיי מטריד, כי הוא אומר שזה יכול לקרות לכל אחד מאיתנו


קרדיט לפליטה גולד. מתוך אתר פיקיוויקי


צליאק- הסבר כללי

מדובר על מחלה שבעבר נחשבה כמחלה על בסיס אלרגיה לגלוטן- החלבון הנמצא בדגני החיטה, שעורה, שיפון וכוסמין. אולם היום ברור מעל לכל ספק שזוהי מחלה אוטואימונית לכל דבר.
המאפיין מחלות אוטואימוניות הוא שיש להן בסיס גנטי- לא תמיד נדע עליו! אולם אם אנחנו יודעים... אולי הידע הזה יוכל לעזור לנו למניעה עתידית.
ואז יש איזשהו טריגר- ריגשי, סביבתי, על רקע זיהום, מחלה וכד'. הטריגר הזה מביא להפעלת אותה הנטייה המולדת ולהתפתחות המחלה.
הטריגר במחלה הזו הוא החשיפה לגלוטן.
השילוש הקדוש של כל המחלות הגנטיות הוא: בסיס גנטי, טריגר כלשהו ופגיעה במעיים.

אחת הגישות המובילות בחקר הצליאק הוא שהבנה טובה של תהליך המחלה וההחלמה שלה אולי יוכל לעזור בפיתוח פרוטוקולי טיפול גם למחלות אוטואימוניות אחרות. זה משקל גדול ששמים על חקר המחלה הזו, מאחר וצליאק בפרט ומחלות אוטואימוניות בכלל הן סוג של מגיפה המתרחשת בעולם של היום.
יש יותר ויותר אנשים הסובלים משלל מחלות אוטואימוניות מגבילות ואף מסכנות חיים.

אדם החולה בצליאק אינו יכול לעכל את חלבון הגלוטן שבדגני החיטה, שעורה, שיפון וכוסמין.
כלומר, אולי הוא יוכל לאכול את אותם הדגנים ואת המזונות הרבים המיוצרים מהם, אולם גופו לא ידע לעכל אותם ויגיב בתופעות הולכות ומחריפות של שלשולים וכאבי בטן שנובעים מנזק לרירית המעי הדק שאינו יכול לתפקד ולספוג את המזון ואת מרכיביו, מה שיכול להוביל לתת תזונה, אנמיה, עייפות ותשישות ואף לבעיות גדילה בקרב ילדים



אותו מעי שנפגע מאבד לא רק את יכולתו לעכל ולספוג את המזון, אלא גם את תכונתו החיסונית החשובה כל כך של היותו שומר הראש בין מערכת העיכול וכל מה שעובר דרכה, לבין זרם הדם וכך הגוף כולו.
אם רירית המעיים לא תוכל לשמש כמחסום יעיל אל זרם הדם, יוכלו להגיע אליו בקלות, דרך המעברים בין תאי הרירית המודלקים שלל בקטריות, פטריות, וירוסים ואף חלקי מזון שאינם מעוכלים והגוף לא יזהה אותם ועשוי לתקוף אותם ולעורר שלל מחלות ומצבים בריאותיים.
זוהי התאוריה של "המעי הדליף" Leaky Gut שככל שחקרו אותה יותר הבינו שישנו חומר שבנוכחותו אותם מעברים בין תאי רירית המעיים נפתחים ומאפשרים את המעבר של חומרים החוצה אל זרם הדם, גם אם לא בתהליך הטבעי והבריא.
חומר זה נקרא זונולין zonulin ונוכחותו מעורבת בשלל מחלות אוטואימוניות, סרטניות ועצביות



תהליך זה של אכילת גלוטן, הפרשת זונולין, פתיחת המעברים בין תאי רירית המעיים אל זרם הדם באופן חופשי וזליגה של חומרים שאינם רצויים אליו מתרחש כפי הנראה אצל כל מי שאוכל או נחשף לגלוטן.
אצל מרבית האנשים חומרים אלה יתנקו מייד מזרם הדם ע"י מערכת החיסון, אולם אצל אחוז קטן זה לא יהיה כך. אצל אלה המעיים יאבדו את יכולת עבודתן התקינה והם יפתחו מחלות המקושרות לגלוטן, כמו צליאק ורגישויות לגלוטן.


ישנן מחלות נוספות המקושרות לגלוטן, כמו אלרגיה לחיטה ואי סבילות/ רגישות לגלוטן. את הרגישות לגלוטן קשה עד מאד לאבחן, אין בדיקה שיכולה לעשות זאת כמו בדיקה לאבחון צליאק או לגילוי אלרגיות. נסמכים פה על הסימפטומים שמתארים הסובלים מהם ומהעובדה שהסרת גלוטן מהתפריט משפרת בצורה דרמטית את המצב. כך שזה בטוח קשור.
הנה סרטון שמסביר בצורה ברורה את ההבדלים בין המצבים הללו.

מעט על החידושים בחקר המחלה בהם נתקלתי לאחרונה

אחד החוקרים הכי משמעותיים בתחום בעולם כיום, אם לא ה-,  הוא ד"ר אלסיו פסאנו. בראיון הזה איתו הוא משוחח על מחקרים ותובנות עדכניות על התפתחות המחלה. סביב דקה 9 וקצת הוא אומר בפירוש שאם פעם חשבו שיש חלון הזדמנויות לחשיפה מוקדמת לגלוטן בין 3-7 חודשים, זה ברור היום שזו הייתה טעות!!! חשיפה מוקדמת מגבירה את הסיכוי למחלה עד מאד!

קבוצת מחקר באוניברסיטת מרילנד, בניהולו של קרלו קטאסי, מקבוצת המחקר של ד"ר פסאנו, עורכת מזה כמה שנים ניסוי קליני ארוך טווח כדי לבדוק אם אפשר לדחות את הופעת מחלת צליאק, ואולי אף למנוע אותה כליל, אצל תינוקות בעלי סיכון גבוה הנמנעים מלאכול גלוטן בשנת חייהם הראשונה. תינוקות אלה נושאים גנים הגורמים לפגיעוּת והמחלה נפוצה במשפחתם הקרובה. יתכן והגישה הזאת תצליח משום שמערכת החיסון מבשילה במידה ניכרת ב-12 חודשי החיים הראשונים ומשום שמחקר על תינוקות בעלי סיכון הראה שהימנעות מגלוטן בשנה הראשונה עשויה לאמן את מערכת החיסון המתפתחת לסבול גלוטן, כפי שקורה אצל אנשים בריאים. עד כה נרשמו למחקר יותר מ-700 תינוקות בעלי סיכון גנטי, וממצאים ראשוניים מראים שדחיית החשיפה לגלוטן מורידה פי ארבעה את הסיכון לחלות. אבל יעברו עשרות שנים לפני שנדע לבטח אם אסטרטגיה זו יכולה למנוע את המחלה לגמרי.
במקור מכאן.

מחקר נוסף שעורכים ד"ר פסאנו וקבוצתו מתמקד בתינוקות מגיל לידה ועד גיל 6. תינוקות אצלם יש נטייה ברורה לצליאק מקירבה ראשונה.
הכוונה היא לבדוק את אוכלוסיית המעיים שלהם בצורה צמודה ביותר  לאורך השנים כדי לנסות ולהבחין בשינויים המתרחשים בה ולהחליט מתי נכון יהיה להתערב.
מידע מפורט יותר על המחקר מצוי בקישור הבא, אני מניחה שייקח לנו עוד כמה שנים לשמוע עוד עליו.

הרצאה מפורטת שנתן ד"ר פסאנו בנושא צליאק.

מידע נוסף ומעניין מגיע מהקרדיולוג ד"ר דייויס שכתב את הספר "בטן של חיטה" Wheat Belly ובו הוא סוקר את ההיסטוריה של החיטה ואת ההשפעה של הגלוטן על בריאותנו. המידע שהוא מביא הוא הרבה מעבר למחלת הצליאק ואכילה "ללא גלוטן".
הרצאה מקיפה ומעניינת מיני רבות שלו שאפשר למצוא באינטרנט

הזדמנות לקרוא בעברית


הנוירולוג ד"ר פרלמוטר כתב את הספרים "מוח לבן" Grain Brain ו Brain Maker, ומתמקד בהשפעת הגלוטן והפחמימות ומצבה של פלורת המעיים על המוח ומערכת העצבים ועל מחלות המקושרות איתם, כמו אלצהיימר, פרקינסון, MS, דכאון, אוטיזם, ADD/ADHD ועוד





אז מה עושים עם כל המידע? פשוט להסיר את הגלוטן מהתפריט?

הכי בפשטות- כן! להסיר גלוטן מהתפריט בהחלט יוביל לכך שהחולה לא יסבול מתסמיני המחלה. אולם, אם זה היה כזה פשוט לא היה צורך לכתוב על המחלה הזו כל כך הרבה, לפתוח מאות קבוצות דיון בפייסבוק, לקיים מאבקי הורים- חולים- צרכנים, לממן עשרות אלפי מחקרים ולקיים המון כנסים מקצועיים בנושא.

כפי שציינתי גלוטן מצוי בחיטה, שעורה, שיפון וכוסמין. אלה דגנים המצויים בבסיס פירמידת המזון המערבית, ומהם נוצרים אינספור מזונות מעובדים ברמות כאלה ואחרות.
קל- יחסית- לוותר על מאכלים המכילים קמח, פסטות, מאפים למיניהם, ממתקים וכד'. אולם קשה עוד יותר לדעת היכן מצויים רכיבים של אותם דגנים במזונות מעובדים שכלל אינם מקושרים לדגנים האלה, כמו: בשרים מעובדים, נקניקים ונקניקיות, מוצרי חלב למיניהם, שלל ממתקים, תרופות ותוספי מזון, משקאות ממותקים וכל מה שיש לתעשיית המזון להציע- ויש לה!!!
וכדי לחדד אפילו יותר אני מצטטת ישירות ממה שכתבתה לי אמא לחולה צליאק: " ועוד מילה על פסי ייצור – אם באותו חדר או באותה מכונה אורזים גם קמח חיטה וגם קמח שקדים, אני לא יכולה לקנות את זה. לכן הסתכלות על רשימת המרכיבים לא תמיד עוזרת לי. בנוסף, אין חוק ברור לסימון מוצר, מוצר יכול לא להכיל גלוטן ושלא יהיה רשום עליו שאינו מכיל".

אגב, עד לא מזמן שיבולת שועל נחשבה גם היא כחלק מהדגנים מכילי הגלוטן, אולם בפועל היא אינה מכילה גלוטן (היא כן מכילה חלבון אחר- avenin, הדומה לגליאדין שבגלוטן). היא רק מגודלת בשדות קרובים לשדות שאר הדגנים ומעובדת בפסי ייצור קרובים או זהים לאלה של שאר הדגנים. כך שישנו החשש מנזק שניוני.
כיום מקובלת ההמלצה שניתן לצרוך שיבולת שועל המסומנת כנקייה לחלוטין מגלוטן רק לאחר שהחולה נקי וערכי הדם שלו יורדים ויש רצון לעשות זאת בצורה מבוקרת (אולם, כפי שתראו בהמלצות שלי בהמשך, לא ממש חייבים...).

נזק מ'יד שנייה' זה הוא אחד החששות הכבדים ביותר של החולים במחלה, כי בעוד שקל יותר לשלוט במוצרי המזון הברורים למיניהם, קשה ביותר לוודא שאין חשיפה שניונית, שלישונית וכן הלאה המשפיעות עדיין על ריריות המעיים המודלקות ואינן מאפשרות תהליכי החלמה של ממש במערכת העיכול.


שורה תחתונה- ההמלצות שלי לחולים בצליאק, לרגישים לגלוטן ולאלה שיש להם צליאק במשפחה הקרובה וחוששים מהתעוררות המחלה בהמשך החיים

חשוב לי לומר שההמלצות שלי אינן קשורות לארגונים כאלה ואחרים. אלו המלצות שפיתחתי במהלך שנות נסיוני כמטפלת מתחום התזונה, קריאת מחקרים, מאמרים ושיחות עם אנשים החולים במחלה.
המלצותיי נשענות על הבנתי את המתחולל בגוף בעת מחלות אוטואימוניות ועל הבנתי את הגישה התזונתית האבולוציונית- קדמונית. גישה זו מניחה שמחלות בהן הגלוטן מצוי כגורם מעורר לא היו ידועות טרם עידן החקלאות, מאחר ומזונות אלה פשוט לא היו זמינים לבני האדם. ואם מדיי פעם נתקלו האנשים המלקטים בשיבולים למיניהן ואכלו מהן, לא היה זה בכמויות ובתדירות הנהוגות בימינו ובתרבות המערבית.
מה גם שסוגי החיטה עברו שינויים והכלאות עם השנים והזן שנמצא בשימוש נפוץ ב 50-60 שנים האחרונות מכיל כמות גדולה באופן משמעותי יותר של גלוטן, מה שגם עשוי לתרום להתעוררות המחלה לדרג המגיפה שהיא בימינו.
ניתן לקרוא עוד על הגישה התזונתית האבולוציונית- פליאוליתית ולערוך החלטות בנוגע למידת ההתאמה שלה לאורח חייכם.
מומלץ בחום גם להכיר את הפרוטוקול האוטואימוני העוזר לטפל במחלות אוטואימוניות שונות ומגוונות, וביניהן גם הצליאק.
גם אם אינכם בוחרים באורח חיים קדמוני מבוסס אבולוציה, עדיין אפשר לקחת ממנו לא מעט כיווני חשיבה והתנהגות:

הימנעו מגלוטן על שלל צורותיו- הדגנים עצמם והמוצרים שנוצרו מהם: קמחים, פסטות ואטריות, דגני בוקר, מאפים, ממתקים, חטיפים ועוד.

ותרו ככל הניתן על מזונות מעובדים המגיעים ארוזים ממפעלים למיניהם. אם בכ"ז תבחרו לאכול מוצרים ארוזים, ודאו שאין הם מכילים רכיבים החשודים כמכילי גלוטן. אם אפשר לצרוך כאלה המסומנים כלא מכילים גלוטן- מה טוב!
     בכל מקרה יש להעדיף מוצרים ארוזים הקרובים ככל הניתן למקורם ומסומנים כאינם מכילים גלוטן, כמו רסק עגבניות, שמנים למיניהם, אגוזים וזרעים, טחינה וחמאות אגוזים וכד'. כאשר אלה אינם מסומנים חולי צליאק לא יוכלו לאכול מהם!

איכלו מזון אמיתי, קרוב למקורו ככל הניתן- ללא תהליכי עיבוד וקיצורי דרך. אלו קבוצות מזונות מגוונות ועשירות כל כך שקל להכין איתן מגוון עצום של ארוחות מזינות, משביעות שתורמות להחלמת מערכות הגוף החולות.

השקיעו בתהליכי החלמה של המעיים. בריאות המעיים היא הכרחית לתהליכי החלמה ממחלות אוטואימוניות, דלקתיות ועוד. גם לאחר הסרת הגלוטן והחומרים המגרים יש לטפל בתהליך הדלקתי שקיים עדיין במערכת העיכול. הוא אולי יכול להתרחש גם מעצמו, אולם במידה שזה לא יקרה בצורה המיטבית עדיין תהיה דלקת ברקע, במיוחד לאור העובדה שישנם חומרים הדומים לגלוטן שביכולתם להשפיע על ריריות המעי, כמו גם רכיבי מזון שונים המעכבי ספיגת חומרים מהמזון שעשויים לגרות את המעיים במידה ויש או אין תהליכים דלקתיים.
     ישנן שיטות תזונתיות ספציפיות לטיפול ולהחלמה של מערכת העיכול, כמו הפרוטוקול האוטואימוני, תזונת דפ"מ SCD , תזונת GAPS ועוד.

ותרו ככל הניתן על תחליפים למיניהם למזון הקונבנציונלי המערבי. אפשר לחיות, בלי כל בעיה, ללא תחליפי דגני בוקר, לחמים, פסטות, ממתקים, פיצות וכן הלאה. המגוון הוא עשיר!
      זאת מאחר וגם בדגנים אחרים ובמזונות נוספים עשויים להיות רכיבים שיגרו את המעיים ולא יאפשרות החלמה מלאה שלהם, גם עם הסרת הגלוטן מהתפריט.
     זה לא קל, ברור לי, במיוחד להורים לילדים צעירים שרואים מה קורה סביבם. אולם אני מאמינה שבעזרת חינוך נכון מבית הנשען על הבנת חשיבותה של השמירה המהודקת יותר על התזונה ואורח החיים ביחד עם תקשורת פתוחה ושקופה עם הילד, ניתן להגיע למצב בריאותי וגופני מצויינים!

לימדו לבשל, זה ישתלם לכם. כך גם תדעו בדיוק מה יש באוכל שלכם. יש שלל ספרי בישול, אתרים, תכניות וסרטי יוטיוב. קל היום יותר מתמיד לחיות ללא גלוטן.

קיראו הרבה חומר בנושא, המידע מתעדכן כל הזמן, יש הנגשה של הידע גם עבור אלה שאינם מצויים בנבכי המחקרים. זה יחזק אתכם בדרככם!

עירכו שינויים באורח החיים שלכם, בהקשר של שינה, פעילות, הפחתת מתחים, התבוננות במערכות היחסים סביבכם, שימוש בטכנולוגיה ועוד.

שתפו את הסביבה הקרובה בתהליכים אלה גם. לא כולם ממש מבינים במה מדובר ומי שזה לא נוגע לגופו באופן אישי לא תמיד יטרח ללמוד עוד המחלה ולא יחשוב, למשל, שאם הכין חביתה בשמן שעשוי להכין גלוטן ואח"כ הכין באותו המחבת חביתה לילד החולה בצליאק הוא עושה משהו לא בסדר. הרי הוא החליף את השמן...

תסמיני גמילה

בל נשכח שגלוטן הוא חומר ממכר, המשחרר במוחנו חומרים אפיאטיים וכמו בכל התמכרות כאשר עוברים תהליך גמילה יכולות להופיע שלל תופעות.
אלה יכולות להיות קשורות בתשישות, כאבי ראש, מצב רוח ירוד עד כדי דכאון, נשירת שיער ועוד.
תסמינים אלה אמורים להיעלם תוך כמה ימים- שבועות.
ניתן לתמוך בגוף עם תוספים ייעודיים, צמחי מרפא, טיפולים במגע, מנוחה ועוד. במיוחד אני ממליצה לתת תשומת לב משמעותית לתמיכה בהחלמת מערכת העיכול. אפשר להיעזר בצירי עצמות, מזון מבושל ומתאים ומזונות פרוביוטיים.

אין ספק שצליאק, רגישות לגלוטן או נטייה לבעיות הקשורות לגלוטן עשויות להיתפס כבעיה או "תיק". אולם בעזרת הנגישות למידע הנכון והמעודכן עבורכם ותמיכה בבחירות שלכם ניתן להפוך זאת לאתגר שאפשר להתמודד איתו וגם לשגשג אף על פיו.
אבחנה או נטייה שכזו אינם סוף פסוק, הם הזדמנות להתחלה חדשה של חקירה מעמיקה ולקיחת אחריות על בחירות בתחומים רבים בחיים שלכם ושל בני משפחותיכם.

בהצלחה והרבה בריאות!