על תקשורת אתכם, סלט בצנצנת וציר עצמות

אני מקבלת הרבה תגובות על מאות המתכונים שהעליתי פה בבלוג לאורך השנים.
לפעמים אנשים פוגשים אותי במקרה ומספרים שעוקבים אחריי, לפעמים אלו שאלות או שיתופים לגבי מתכונים ספציפיים וזה תמיד מפתיע אותי ומחמיא לי עד מאד.

לקראת פורים קיבלתי ממיה את ההודעה הזו, ביחד עם התמונה הכה מגניבה הזו:

"משתפת שבמשלוח המנות אני עושה גם צנצנת סלט
וזה מה שהוספתי למשלוחים
סתם שתדעי שהקרדיט נתון לך"

סלט בצנצנת

יעל סיפרה לי בהתרגשות שרוצה להכין ציר עצמות לביתה הזקוקה לחיזוק חיסוני- אוטואימוני.
בשיחה דייקתי אותה בנקודות ספציפיות וזכיתי בתמונות משובחות ומעוררות תאבון

מה אתם רוצים לשתף אתי?

למה אני מאמינה בליווי אנשים בתהליכי שינוי- תזונתי- ואחרים

כשאנשים בוחרים או מתגלה שהם צריכים לשנות את תזונתם הם מגלים פעמים

רבות שמדובר במשהו חדש ואפילו קיצוני ביחס למה שהורגלו אליו בעבר.

הרבה פעמים באמת יש בכך הכרח, בגלל מצב גופני- בריאותי ובאמת ישנן גישות תזונתיות שיכולות להיטיב עם סימפטומים ואף להפוך לחלוטין את התהליכים המתרחשים בגוף.

אני עובדת עם הרבה אנשים שעוברים לתזונה קדמונית/ אבולוציונית /פליאו/ קטוגנית/ הפרוטוקול האוטואימוני/ gaps ועוד ועוד עקב מצבים טרום סוכרתיים, סוכרת, מחלות אוטואימוניות, מחלות דלקתיות וניווניות, מצבים רגשיים- נפשיים ועוד.

ואני באמת מאמינה שהפרוטוקולים התזונתיים הללו עוזרים מאד!!!

אולם יכולה להיות גם סכנה לעבור תהליכים כאלה לבד, ללא הדרכה וליווי וללא תמיכה קהילתית.
הליווי והתמיכה הם משהו שאני מאד מאמינה בו ולכן יש לי תכניות טיפוליות בהן אני יכולה ללוות אנשים בתהליכי השינוי האלה- להיות זמינה לשאלות יומיומיות, להעיר על תצלומי ארוחות, להציע הצעות בנוגע לארוחה הבאה ממה שיש במקרר, לדבר על איך זה מרגיש לשנות/ להימנע/ לא להיות כמו כולם, לעזור לפתוח את הראש לעוד כיוונים. וגם לכוון לקריאה והעמקה, לאתרים

ולמחקרים רלוונטיים, להציע השתתפות פעילה או פסיבית יותר בקהילות ספציפיות בעולם הווירטואלי או האמיתי.

אני מאמינה שתמיכה ממי שעובר דברים דומים לנו היא ממש משמעותית וחיה את זה גם בעולמות אחרים שלי.
יש מטופלים עימם אני נפגשת אחת לשבוע באופן קבוע לאורך תקופה.
ישנם מטופלים שאני בקשר יומיומי אתם.
ישנם מטופלים עימם הקשר הוא אחת לחודש.
לכל אחד נכון מינון אחר של קשר ושל ליווי.
בפגישות/ שיחות המעקב הללו יש הזדמנות לתת הכרה לדברים שהשתנו הן בהתנהלות, הן בדפוסי המחשבה הפנימיים והחיצוניים ולשים לב לתהליכים שקורים.
זה מאד משמעותי ויכול לספק תמיכה לאדם הנמצא בתהליכי שינוי

בואו ביחד

שינוי לא חייב להיות מאד מהיר, זה תהליך שיכול לארוך זמן.
ישנם מצבים בהם חשוב כן לעשות את הדברים מהר. ישנם אנשים שמתאים

להם לעבוד מהר.

וישנם האנשים שטוב להם לקחת כל פעם צעד או כמה צעדים כדי להתקדם.

אולי כי זה קשור למבנה האישיות שלהם, אולי זה קשור למה שקורה בחיים שלהם, בסביבה שלהם. אולי הם כאלה שניסו כבר המון שיטות ו"דיאטות" ולא הצליחו להתמיד ויש חשש שאם יעשו את הדברים ממש מהר גם הדבר הזה יתווסף לרשימה ולא "ייתפס".

אני מאמינה בתהליכים ובקצב שנכון לאדם ופה הליווי משמעותי מאד.
ואינני יכולה שלא להביא גם מידע אודות תהליכי שינוי הקשורים לתחושת הביטחון שמערכת

העצבים שלנו חשה, הכרוך בתאוריית ה ployvegal שפיתח ד"ר סטיבן פורג'ס (יש סיכוי טוב שארחיב על זה בהמשך 😉 ).

מה תומך בתחושת הביטחון הזו? איך מעוררים אותה, או תומכים בה?

חלקים של שמש

ישנה גם הסכנה המודרנית של להישאב לטכנולוגיה למעקב, לשקילות ולניטורים.
אלה אינם מעודדים קשב עצמי, הכרות עצמית ושינוי עמוק מבפנים ומשאירים אנשים תלויים תמיד במשהו החיצוני הזה ש"אומר" להם מה עובר עליהם.
אני מאד מאמינה בלפתח קשב לתחושות הרעב והשובע שלנו, לשינויים שעוברים הגוף- נפש שלנו, ל'איך זה מרגיש להיות במצב X ...' ולמצוא דרכים לבטא את זה- בשיחה, בשיתוף, בכתיבה, באמנות, בהכנסת אנשים אחרים למעגל הפנימי שלי וחשיפה ובכל דרך בה זה יכול להתאפשר.
חשוב לקבל פידבקים מכיוונים שונים כדי לדעת שהמצב באמת השתנה

חשוב לי שאנשים ייהנו מגישה רחבה ככל האפשר הן למקורות מחקר וידע והן לתמיכה ביומיום, ובדברים הפשוטים ביותר של החיים.

שלא ירגישו לבד ולא ימצאו את עצמם המומים מגודל השינוי, מאורך הדרך, מקוטן אמונה.
שירגישו שהם יכולים לעשות את זה לתקופה ארוכה, ככל הנדרש וגם לשנות דפוסים שאולי מושרשים בהם הרבה מאד זמן.
וזה באמת אפשרי, בעיקר אם עושים את זה ביחד ולא לבד

להטיל צל גדול ורחב ככל האפשר

הפוסט נכתב בהשראת מאמר בנושא מהאתר של קריס קרסר:

How to limit restrictive eating and develop a healthy food mindset/

 Lindsay Christensen

זה הפוסט בו אני מספרת מה אני עושה בחיים

נתתי לעצמי משימה ליום הראשון של שנת הלימודים תש"ף

לכתוב ולספר על מה שאני עושה.

לכאורה דיי פשוט נכון? אני הרי יודעת מה אני עושה, אני עושה את זה כבר לא מעט זמן ואני מסבירה בשמחה רבה לכל מי ששואל ומתעניין.

אבל לכתוב... פה אני מוצאת שאני קצת מתעכבת ומשתהה...

למה?

אפשר להתחיל מרחוק

יש בכתיבה יותר מחוייבות, בשבילי

עולה הצורך להסביר בשפה רהוטה וברורה
להיות מספיק מפורטת מצד אחד ולא מעמיסה מצד שני

אבל גם לא להשמיט דברים משמעותיים שאני עושה
וגם להציג את המידע בצורה נגישה ומזמינה

הסתבר לי שלא קל לי לכתוב על מה שאני עושה. כלומר, לכתוב ממש ברצינות.

בדרך כמובן שמצאתי לי "תירוצים" להפסקות יזומות בדמות מיילים "חשובים", וואטסאפים ש"לא יכלו לחכות", רעיונות שעלו וצצו להם והיו זקוקים להתייחסות (או פשוט שארשום אותם על נייר, להתייחסות מאוחרת יותר), הבטן התעוררה וביקשה אוכל, ארוחת הצהריים קרצה מעבר לפינה כדי שאכין אותה ואוטוטו נגמר לי היום הקצר ממילא של הילדים בביה"ס (לומדים עד 12:00 ביום הראשון!) והמשימה התארכה גם ליום שלאחר מכן.

וכמובן שהייתי צריכה להסתכל באמת על כל מה שאני עושה.
וואהו, לא בטוחה שעצרתי לשים לב לזה באמת כבר הרבה זמן!

ולהתמקד יותר ויותר

דיי מדהים שכזו משימה, לכאורה פשוטה, יכולה לקחת כל כך הרבה זמן, לקחת אותי לכל מיני דרכים ופניות בתוך עצמי, לעורר שאלות ולאפשר לי לדייק ולהבין כמה דברים מעניינים בנוגע לעצמי ולדפוסי ההתנהלות שלי

אז מה אני עושה מלבד היותי אמא לארבעה (פלוס כלב שצריך

 לוודא שדואגים לו), בת זוג ובעלת בית במשרה מלאה?

יש לי 3 כובעים מקצועיים

אני נטורופתית N.D.
נטורופתיה הוא תחום מהרפואה המשלימה העוסק באורח חיים בריא.
היא נוגעת בהרבה תחומים וזו מעין מטריה רחבה שכל מטפל בוחר מה ייכנס מתחתיה מעולמות ה: תזונה, צמחי מרפא, שמנים אתריים, טיפולים במגע, יש המשלבים גם עבודת גוף- נפש, רפואה סינית ותחומים נוספים.

המיקוד האישי שלי הוא תזונה ותמיכה באורח חיים מאוזן

אני עושה את זה בעזרת חבילות הטיפול והליווי שבניתי לעצמי ולמטופלים שלי לאורך השנים ומאחר ואני גרה בדרום הרחוק את מרבית מטופליי אני פוגשת בשנים האחרונות אונליין, בעזרת תוכנות שיתוף וידאו או דרך שיחות טלפון.

אנחנו קובעים שיחה ראשונית ובה עובר כל המידע הרלוונטי, כולל תוצאות של בדיקות דם, יומן אכילה טיפוסי וכל מה שחשוב לקחת בחשבון. המטופלים יוצאים מהשיחה הזו עם מייל מפורט של המלצות לאורח חיים הכוללות התייחסות לתזונה, פעילות, הפחתת מתחים, שינה, תוספי מזון ועוד ועוד. ובהמשך יתקיימו מפגשי מעקב בהתאם לתכנית שנבחרה על ידיהם- אם זה במיילים יומיים, בשיחות אחת לשבוע או אחת לחודש.

כל מפגש כזה הוא תמיד מעניין ומאפשר לי להציג את הדברים בצורה המתאימה ביותר לצרכים של האדם איתו אני נפגשת. זה תמיד יהיה בדרך שונה ואחרת שגם עוזרת לי לראות את הדברים בדרך זו בכל פעם.

לאורך כל השנים אני קוראת חומר מקצועי מעודכן בתחומי העיסוק שלי: ספרים, מאמרים, מחקרים ומעורבת בקבוצות מקצועיות בפורומים שונים.

אני מנסה לסייע בהנגשת המידע גם לציבור הרחב וגם למטופליי בעזרת כתיבת מאמרים ומתכונים, תחזוקת הבלוג "מה יש לצהריים" (מ-2011!!!), ניהול קבוצות ודפי פייסבוק.

ישנם 2 ספרים אלקטרוניים שכתבתי בנושא תזונת פליאו בהריון ותזונת פליאו בתקופת ההנקה.

יווני או ישראלי?
מה עובד בשבילך?

אני יועצת הנקה מוסמכת IBCLC ומדריכה בליגת לה לצ'ה
כלומר, אני עוסקת בהנקה מכמה וכמה היבטים.
בייעוצי הנקה אני נפגשת עם אמהות ועם משפחות על מנת לתת את כל המידע הרלוונטי להן הקשור בהנקה ובפתרון מצבים שונים.
אני עוזרת לוודא שההנקה מתקיימת בצורה הכי טובה שאפשר- לאמא, לתינוק ולמשפחה. בונה תכניות טיפול במצבים השונים, עוזרת לעקוב אחרי עלייה במשקל, מדדים תקינים ובריאים של התפתחות התינוק ונותנת מענה לשאלות שמתעוררות במהלך הדרך.
מעבר למפגש הראשוני, אני נמצאת בקשר ובמעקב עם האמא בהתאם לצורך. אם זה רק כמה וואטסאפים, או שיחות טלפון בתקופה המיידית אחרי המפגש הכלולים מבחינתי בתשלום, או מפגשי מעקב בתשלום נוסף.

כך שבפועל ישנם ייעוצים המתמקדים ב:
✨ הכנה להנקה, עוד לפני הלידה
✨ כל מה שקורה בהתחלה, אחרי הלידה, כולל מצבים ריגשיים מבולבלים ולא ברורים
✨ שיפור הצמדה ותנוחות הנקה שונות

✨ עלייה במשקל ושיפור ייצור החלב
✨ תזונת האם המניקה- באופן רגיל וגם כאשר ישנם אתגרים של בחירות תזונתיות, מחלות רקע, בעיות אכילה, משקל ועוד

✨ תזונת התינוק שמתחיל לאכול אוכל אמיתי

✨ הנקה במצבים מיוחדים: תאומים, פגים, תינוקות מאושפזים, בהריון, בצמד ועוד

✨ הפניות לאבחונים וטיפולי המשך בתחומים המשיקים להנקה במידת הצורך, יצירת קשר עם אנשי מקצוע שונים ומעקב אחרי כל אלה

✨ ועוד

בנוסף אני פעילה באיגוד המקצועי של יועצות ההנקה- בועדות האיגוד השונות, בהנגשת מידע דרך האתר והפייסבוק של האיגוד, בהרצאות בכנסים ובליווי קולגות דרך קבוצת ההדרכה הדרומית של האיגוד.

אני שותפה לכתיבת מדריך ההנקה הראשון בעברית "המדריך הישראלי להנקה", שיצא לאור ב 2016 ביחד עם שלי גת ועינת טלמון וניתן לרכישה בחנויות הספרים ברחבי הארץ (וגם בכמה מקומות בחו"ל), בקליניקות ובמרכזים ייעודיים לנשים בהריון ואחרי לידה, אצל קולגות שלנו וגם דרכנו. יש גם גירסא אלקטרונית של הספר לרכישה.

בתור מדריכת לה לצ'ה אני מקיימת מפגשים חודשיים באזור מגוריי ונפגשת עם אמהות מניקות ונשים בהריון לשיחה על כל מה שקשור בהנקה ועולה בחייהן באותו הזמן.
כמו שאפשר לתאר זה יכול להיות מגוון מאד ואין, לדעתי, נושא שלא עלה כבר לאורך 14 השנים שאני מדריכה בליגת לה לצ'ה.

הכיף הוא שבמפגשי לה לצ'ה יש הזדמנות לפגוש את הצד הבריא והיומיומי של ההנקה וגם להציע תמיכה וללוות אמהות ומשפחות לאורך זמן ואפילו עם כמה ילדים, לאורך שנים.
מעבר להדרכה בקבוצה אני גם נותנת מענה בקבוצת הפייסבוק המאד פעילה של הארגון, כותבת ומתרגמת מאמרים העולים לאתר הארגון ופעילה מאחורי הקלעים בעניינים מנהלתיים שונים ומגוונים

אני מלוות B.O.T.- ליווי ריגשי המתמקד בתקשורת בשדה הלידה

המושג רחב וחובק בתוכו פוטנציאל לעיסוק בעולמות שונים ורבים הקשורים לשדה הלידה.

בפועל אני נפגשת עם נשים המעוניינות להעמיק , לחקור ולהבין היבטים שונים בהתייחסות שלהן אל שדה הלידה. עיבודי לידה והנקה, הכנה לקראת הריון, לידה או הורות, הכרות עם דפוסים שונים ועוד.

יש כאן הזדמנות למפגשים חד פעמיים, או לתהליכים באורך משתנה, בהתאם לצורך המתעורר

מה הצורך המתעורר אצלך?

אני מאמינה גדולה ביצירת קשרי קהילה פעילים בכל מקום בו אנחנו חיים. הכרות פעילה עם השכנים, עם קולגות, עם חברים לישוב/ לבניין/ לעבודה ממעגלים קרובים ומרוחקים יותר. מעבר לעניין שיש בכל אלה ולהזדמנות לפתוח את הראש ולהיות יצירתיים אין ספק שלמעורבות קהילתית יש קשר הדוק עם הבריאות שלנו בטווח הארוך.
ניתן לעשות זאת בדרכים שונות ומגוונות, אני בוחרת להיות מעורבת בקהילה שלי דרך ריכוז פרוייקט "סירי לידה" השתתפות בסיירת ההורים הישובית וקיום מפגשי קח- תן קהילתיים

אני מוצאת שגם ברגעים בהם אני לא "עושה" דבר באופן רשמי, המוח עסוק בלעבד, לחבר, לקשר בין דברים ושיש אפילו חשיבות באי עשייה מובהקת לצורך התהליכים הללו.
ממליצה בחום!

תבשיל של בשר, מח עצם וירקות

קבלתי את ההודעה הזו ממטופלת לפני כמה ימים 

וכמובן שמייד ביקשתי ממנה לחלוק איתנו את המתכון שלה.
מי שלא מורגל בכתיבת מתכונים יכול מאד להילחץ מבקשה כזו, כי "זה לא כזה מדויק" וכל האחריות הזו...
מצד אחד לגמרי מבינה, ומצד שני מי שכבר יש להם גישה למטבח צריכים רק קצת השראה מדיי פעם כדי לקחת דברים לכיוון קצת שונה ממה שמורגלים אליו. ועבור זה לא תמיד חייבים מתכון מדוייק, נכון?

אחרי שביקשתי, זה מה שהיא כתבה לי:
בישלתי את הבשר- נתח לבישול ארוך שביקשה מהקצב, חתוך לנתחים ביחד עם העצמות והמח- במים לאיזה שעה שעתיים. מתישהו בשעתיים האלה הוספתי מלח, פלפל, קינמון, עלי דפנה וקצת רסק עגבניות. אחר כך הוספתי גם תפו"א וגזר ואז עוד איזה שעתיים. זהו. נראה לי.

כך שיוצא שהבשר והעצמות התבשלו להם איזה 4 שעות ומעלה. התקבל תבשיל ג'לטיני וטעים בזכות המח וכל מה שיצא מהעצמות במהלך הבישול.
זה משביע, מזין וטעים להפליא.
תרגישו חופשי לשחק עם הירקות והתבלינים.
בתאבון!

פידבקים ממטופלים

כל כמה זמן אני מקבלת מכתב מרגש ממטופלים, קוראים ועוקבים מהעבר. 
כאלה שבכלל לא ידעתי שהייתי משמעותית בדרך שלהם לריפוי ולהתקרבות לעצמם ולבני ביתם.
כאלה שלא היה לי ממש קשר איתם במשך תקופה ארוכה, מלבד לייק מדיי פעם בפייסבוק.

זה כל כך מרגש אותי לקרוא, כי באמת שאין לי שום דרך לדעת מה ממה שאני כותבת, משתפת, משקפת ועושה עובר הלאה.
מה זה עושה לכל אחד מכם ומתי.
וזה בסדר- זה חלק מהעניין של לפרסם ככה בבלוג, או בפייסבוק.
ברור לי שלא תמיד אדע.

ולכן השיתופים האלה יותר משמעותיים עבורי, כשהם מגיעים ככה פתאום.

אשתף אתכם בכמה שהגיעו בעת האחרונה וקבלתי רשות לשתף

"הי ורד, 
לא יודעת אם אי פעם סיפרתי לך איזה שינוי עשינו בזכותך.
לפני 6-7 שנים עברנו לפליאו בזכות המידע שנתת לי בזמנו באחד הפורומים. ואז הסתבר שבעלי היה רגיש לגלוטן ולא ידע את זה בכלל... עברו לו כל תופעות המעי הרגיז שהיו לו. ואני מקבלת ממך הרבה מתכונים ממש שווים וקלים להכנה מ"מה יש לצהריים". ובעיקר המון השראה מהמטבח שלך. מהמיחזור שאת עושה, מהראש הפתוח והיצירתי שלך.
ועוד אנקדוטה נחמדה: כנראה שגם הבת הקטנה שלי רגישה לגלוטן (ללא צליאק). הייתי אצל גסטרו ילדים, מנהל מחלקה בבי"ח מאיר, באופן פרטי. אני נכנסת אליו לחדר ומספרת לו על התזונה שלנו במענה לשאלותיו, ואז מספרת על הרגישות של בעלי ואיך היא עברה בעזרת הפליאו ואז הוא הפתיע אותי בתשובתו ואמר: הפליאו מעביר הכל.
וסיפר שגם הוא בעצמו לא אוכל גלוטן"

"הי ורד מה נשמע?
חשבתי לעצמי על הדרך התזונתית שעברתי וכמה שינויים עשיתי, אבל הצעד הכי משמעותי היה הפליאו. הויתור על הדגנים היה משמעותי כל-כך עבורי. כי גם ככה הייתי קרובה לתזונה אבל לא רציתי לנסות פליאו כי התזונה שלי היתה גם ככה מצומצמת.
אבל אז את שיתפת את fat head ועולם שלם נפתח בפניי. ואז הצטרפתי לאתגר ההוא. מרץ (או שמא פברואר?) 2013.
היום התזונה שלי עוד יותר מצומצמת אבל גם היחסים שלי עם אוכל השתנו, מאוד.
הסיפור הרפואי שלי הוא מסובך וכמעט בלתי אפשרי להסביר אותו בקצרה. תעלומה שכולי תקווה שהפיצוח שאליו הגעתי מדויק. התזונה היא אחד הכלים המעורבים.

חותמת בתודה ענקית ⁦"

תודה על השיתוף ועל שמצאתן זמן לכתוב לי את הדברים, גם ממרחק של זמן. זה ממש משמעותי לי!

פשטידת בטטות ותרד, בלי קמח כמובן

אמא שלי מכינה משהו דומה 
גם אני מכינה כל כמה זמן משהו דומה
אולם כשמטופלת שלחה לי את הסרטון הזה זה היה נראה כ"כ מזמין ושוב עשה לי חשק, כאילו מעולם לא הכנתי את זה
זה תמיד כיף, לקבל השראה למשהו שאני כבר עושה הרבה פעמים- מחדש

חומרים

2 בטטות בינוניות
2 כפות שמן זית
חופן עלי תרד- בין חצי לחבילה שלמה
5-6 ביצים (לא נורא אם חסרה אחת)
חבילת שמנת להקצפה (38% שומן), אפשר קצת פחות גם
3-4 כפות גבינה מגורדת (אני אוהבת את הנועם ללא החומרים המשמרים, אפשר גם מוצרלה או קשקבל)- אופציונלי, לטעמי משדרג
במתכון המקורי יש עגבניות מיובשות, לא היו לי אז הכנסתי במקום חופן עלי בזיליקום קצוצים
מלח, פלפל, אגוז מוסקט, אבקת שום/ שום קצוץ (כמה שאוהבים)
במתכון המקורי יש גם גבינה מלוחה מעל, לא הייתה לי (יצא מצויין גם בלי)

אופן ההכנה

מחממים תנור ל-180 מעלות.
המתכון עושה שימוש במיקרוגל לריכוך הבטטות במשך כדקה.
לי אין מיקרוגל, אז בישלתי את הבטטות במים עד לרתיחה ולעוד מספר דקות וקיררתי אותן מעט. המשכתי לפרוס אותן לפרוסות דקות יחסית.
את פרוסות הבטטה מניחים בקערה ויוצקים מעל שמן זית, מלח ופלפל לפי הטעם ומערבבים קלות עם הידיים.
אחר כך מניחים את פרוסות הבטטה בתבנית, בתחתית ועל דפנות התבנית ומכניסים לתנור לכ-20 דקות של אפייה.
מוציאים מהתנור ומצננים מעט.

בינתיים מערבבים בקערה את הביצים, השמנת, הגבינה המגורדת, הבזיליקום הקצוץ ושאר התבלינים.

בשלב הבא מפזרים עלי תרד קרועים/ חתוכים על הבטטות

יוצקים את תערובת הביצים מעל התרד והבטטות ומכניסים שוב לתנור למשך כ-30 דקות

הריח בבית משגע!
אפשר לאכול את הפשטידה מייד או לתת לה להתקרר מעט
ואפילו בימים שאחרי

אני בטוחה שעגבניות מיובשות וגבינת פטה/ בולגרית ישדרגו עוד יותר.
בפעם הבאה...

אגב, אפשר לנסות גם עם תחתית מדלועים למיניהם, קישואים, סלק- במקום הבטטה

מכתב תודה מרגש ממטופלת שפשוט הייתי חייבת לשתף

כבר תקופה הרגשתי שדי. מספיק עם איך שאני מרגישה ונראית.

המכנסיים לא נראים טוב עליי, כמעט מתפוצצים (במידה גדולה למדי).

התחושות מבפנים לא היו טובות. אנרגיה ירודה.

אין לי כוח לעשות כלום ואין מוטיבציה להתחיל לעשות משהו.

בעבר הפסקתי עם סוכר וגלוטן. זה עשה לי טוב אז וגם ירדתי במשקל. אבל המחשבה על פרידה מרוגלך ובורקסים או אהובתי הפסטה ממש עשתה לי רע. לא חשבתי שאוכל לעשות את זה שוב. לא ידעתי למה לא אני לא מוצאת את הכוחות, אבל פשוט לא היו אותם.

ואז פסח הגיע. יש אצלנו חמץ בבית אבל אני לא מתאמצת שיהיה.

והחלטתי שזהו. הקניידלך האחרון יהיה בערב פסח. והפסקתי. תסמיני גמילה קשים של חיפוש מתמיד אחרי משהו לאכול, משהו שיפוצץ וכאילו ישביע. משהו מתוק בסוף האוכל.

כך עברתי כשבוע וחצי ואז התקשרתי לורד. עשינו שיחה מקדימה והחלטתי שאני הולכת על זה. ליווי ותמיכה כפי שמעולם לא קיבלתי בנושא התזונה.

ניהלתי יומן אכילה למשך שלושה ימים. בלי חשבון. בלי ביקורת עצמית ובלי פחד מביקורת מצד ורד. ידעתי שהיא פשוט תקבל אותי כמו שאני.

הוספתי בדיקות דם לתחילת התהליך.

ואז נפגשנו טלפונית למשך שעה וחצי של בדיקה עצמית מה המטרות שלי, מה עשיתי עד עכשיו, מה עובד לי יותר או פחות, הסתכלות על בדיקות הדם שלי (שיצאו בסך הכל בסדר).

יצאתי מחוזקת. ממשיכה בדרך שלי.

ביום העצמאות הייתי כבר מאוזנת. לא אוכלת תחליפי גלוטן וסוכר. נגמלתי. הגוף שלי עבר גמילה. אני מכורה. וכמו כל מכורה גם טיפה יכולה להפיל אותי.

פעם בשבוע, פגישה טלפונית של חצי שעה בה אני מספרת על אתגרים שהיו בשבוע האחרון ואיך התגברתי עליהם, כגון נסיעה ליום הולדת משפחתית ובה לא היה לי כמעט מה לאכול... או מה האתגרים הצפויים לשבוע הקרוב. ורד מקשיבה, שואלת שאלות ומכוונת אותי להקשיב לעצמי.

לאט לאט למדתי להקשיב לגוף שלי, מה הוא אומר לי? באיזה מצבים קל לי יותר או קשה יותר? מתי לאורך המחזור החודשי קשה לי? איך להתכונן למצבים מאתגרים כמו כנס שאולי לא יהיה בו מה לאכול?

התכוננתי לאתגר איטליה - טיול משפחתי באיטליה ארץ הפסטה והפיצה. מה יקרה אם אפול לגלוטן? האם זה כזה נורא? האם אצליח לאכול משולש פיצה אחד? אולי שניים? האם ארד על מגש רק לעצמי? האם זה בסדר? האם אני רוצה להמנע בכלל? אולי רק פעמיים או שלוש במהלך הטיול? ככל שהטיול התקרב הרגשתי מחוזקת שזה בסדר. שזה אפשרי.

משבוע לשבוע תחושת המסוגלות שלי גדלה. לפעמים היה נראה שאין לי מה לספר בפגישה שלנו כי נכנסתי לשגרה טובה של תזונה טובה, הרגשה טובה, פעילות גופנית - ריצה. מעולם לא רצתי. שנאתי. כאב לי בצד ונרדמו לי האצבעות בתוך הנעליים. ופתאום יכולתי לעשות את זה במינונים שעשו לי טוב.

לקראת סיום התהליך הנסיעה לאיטליה. היה קל. הפסטה נראתה טוב אבל לא מאוד מפתה. והפיצות נראו טוב אבל לא מפתות כמו שחשבתי.

ויום אחד הלכנו למסעדה בערב ואמרתי לעצמי שלא נורא אם אוכל צלחת פסטה. היה טעים אבל עשה לי רע. בעצם התחושות הלא טובות שהכרתי כתחושות שבשגרה אחרי אכילת גלוטן. פתאום הבנתי מה הן. אחרי כמה ימים ניסיתי פיצה. היה טעים אבל לא וואו. ושוב אותן תחושות לא טובות בבטן. הכבדות הזו... והבנתי שעדיף לי בלי.

עברתי תהליך אישי כל כך טוב ועמוק שהגעתי לאיטליה ממקום אחר. עדכנתי את ורד מרחוק והיא תמיד זמינה לעדכונים ותמיכה.

ובנוסף נהניתי לרוץ באיטליה, ממש חיכיתי לזה!

אחרי 3 חודשי ליווי ותמיכה סיימתי את התהליך עם ורד. ליווי לאורך זמן הוא דבר שאין שני לו. ליווי אישי שונה מאוד מליווי קבוצתי. הוא פוגש במדוייק את הצרכים שלי ועוסק רק בי. אני במרכז. ללא ביקורת, ללא שיפוטיות. בגישה ההומניסטית שאני כל כך אוהבת ומחוברת אליה גם בעבודה שלי עם אמהות. האדם יודע. אני יודעת הכי טוב מה טוב לי. וזה הקו המנחה לאורך הליווי. מה אני מרגישה? לעצור רגע ולבדוק מה מתאים ומשם לפעול.

ורד יקרה, מודה לך על השינוי המחשבתי שעשיתי בזכותך ובזכות הליווי שאת עושה. מודה לך על חוסר השיפוטיות והביקורת גם ברגעים קשים.

אוהבתותך...

שגית