שבילים- קליניקה רב תחומית לליווי הריון, לידה ואחריה

משתפת ביוזמה חדשה בה אני לוקחת חלק.

ניתן ואף רצוי להעביר לכל מי שזה עשוי לעניין אותם.

שיהיה לכולנו בהצלחה ובהנאה.

כל אשה והשביל שלה.

אנחנו פוגשות נשים יום יום, כל אחת בכובע המקצועי שלה, פיזיותרפיסטית רצפת אגן, עו"ס קלינית, מיילדת, יועצת הנקה, תזונאית.

מתוך ההיכרות והניסיון שאספנו בדרך, נוצרו לנו שבילים חדשים ומרגשים ללכת בהם.

הרגשנו שהחיבור בינינו ובין העולמות יכול לתת משהו שלם בתקופה שחיים חדשים נוצרים בתוכך יום יום, הגוף משתנה ומתגמש, הנפש מתרחבת, הצרכים האישיים, הזוגיים והמשפחתיים משתנים, ובכל רגע משהו מתרחש.

יצרנו את "שבילים" שהיא קליניקה רב תחומית ובית לנשים ולזוגות שייתן מענה רחב, מקצועי ונגיש בכל שלבי ההריון, הלידה ואחריה.

אנחנו מציעות פגישת היכרות ויעוץ עם שתיים מאתנו בה נכיר אותך ואת אותנו, ונבנה יחד את השביל המדויק לך שיכיל את כל מה שאת צריכה לעצמך.

רוצות להזמין את כל מי שמשהו בליבה מתעורר ומסתקרן להצטרף אלינו, ללכת איתנו בשבילים,

ולשתף עם עוד נשים את הפוסט.

בא לנו שכל אשה תדע שיש שביל שמחכה רק לה ושאנחנו סקרניות לפגוש, להכיר ולצאת לדרך.

לעוד על מה שאנחנו עושות ומציעות כאן באתר שלנו.

הקליניקה היא אונליין עם אפשרות למפגשים באזור הדרום או בסביבות ראשל"צ, בהתאם לשביל בו תבחרי.

רוצים לשמוע אותי ברדיו?

בתחילת השבוע התראיינתי לתכנית רדיו אינטרנטית- פעם ראשונה שלי!
שוחחתי עם לירז גורדון- נטורופתית שעוסקת גם היא בעולם הדל פחמימה/ פליאו/ קטוגני- בתכניתה "המניפולציה של התזונה" על הריון, לידה והנקה בהקשר של תזונה דלת פחמימות לסוגיה

פעם ראשונה שלי ברדיו!!!

זו לא הייתה איזו שיחה קצרה, אלא תכנית של ממש שכולה התמקדה בשיחה בינינו וצללה לדברים שאני עושה בעבודה שלי עם מטופלות ומטופלים.

בהתחלה זה היה נראה לי ממש ארוך, אבל תשמעו זה זרם כל כך מהר והיה ממש כיף והפורמט איפשר לנו לנהל שיחה בנחת ולגעת בהרבה נושאים.

מוזמנות ומוזמנים להאזין תכנית 
באתר של לירז אפשר למצוא גם את הראיון אתי וגם ראיונות מעניינים נוספים, כדאי לשוטט בו

אפשר להכין משהו כזה תוך כדי ההקשבה לראיון
ולאכול אחר כך
המנה הראשונה שיצאה מהתנור החדש שלי!

הזמנה להכרות מחודשת- משתנה עם עצמנו

כמה הגיגים לקראת תחילתה של שנת לימודים חדשה.
רגע חגיגי שכזה, עת אנחנו יוצאים מתוך החופש עם שלל חוויות, תחושות ורגשות, משאירים את כל אלה מאחורינו, מצדדינו, מתחתינו או מעלינו ופנינו קדימה אל מה שעתיד להגיע עכשיו.
נכון, יש עוד כמה חופשות וחגים שיאפשרו לנו כמו לנער מעלינו את שאריות החופש הזה, משל היה שאריות החול שנדבקו לנו ולילדינו על הרגליים ועל הידיים לפני הכניסה לאוטו או הבייתה

אז לא, אין כאן מתכונים לקופסאות האוכל של ילדינו (אולי בהמשך...), או תחליפי פליאו ללחם וללחמניות למיניהן (את אלה אפשר למצוא למשל פה ואני בטוחה ששיטוט בבלוג יפגיש אתכם עם עוד מתכונים מתאימים).

יש פה הזמנה להתבונן על עצמנו, על החלקים השונים שאנחנו מורכבים מהם. כמו היו חלקים של משחק הרכבה המאפשר לנו צורות מורכבות שונות בכל פעם. בכל תקופה, בכל עונה, בכל מצב רוח. בין חופש לשגרה, בין חג לימות חול, בין לפני לבין אחרי, בין מחוץ ל- לבין מתוך ה-

ואם גם את- כמוני- היית צריכה לחכות עד לחזרה לשגרה כדי להרכיב את עצמך מחדש אחרי התפרקות החופש על כל היבטיה, ועיסוקך הוא בעולם הלידה על שלל כיווניו ומורכבויותיו אולי תגלי שדווקא הרגע האחרון הוא הכי מתאים עבורך להצטרפות לקורס bot1 עם קרן פרידמן גדסי (ובליווי שלי גם). שם אנחנו בוחנות כל הזמן חלקים שונים, קומבינציות שונות, הרכבים ותצורות בכל מה שקשור לשדה הלידה - שרק הולך ומתרחב ככל שאני צוללת יותר ויותר בעולם הזה.
לפרטים נוספים על הקורס, הגישה, על קרן ועוד.
מתחילות ממש אחרי יום כיפור ואשמח מאד לשותפות מוכרות יותר ופחות למסע הזה.

מזמינה אתכם לקרוא מאמר חדש שלי על יתרונות שמן הקוקוס בתקופת ההריון, לידה וההנקה

העוקבים הקבועים אחרי הבלוג יודעים בודאי מה רבה חיבתי לשמן הקוקוס (יש 74 פוסטים בתווית הזו!!!), כמעט בכל מתכון אני משתמשת בשמן קוקוס בבסיס.
אם זה כדי לטגן בצל או ירקות, או כדי "לסגור" בשר, או לתבל ירקות בתנור או להקפיץ עוף. אוהבת אותו גם בשייקים, בעוגות ועוגיות, בפשטידות ובלביבות.
בקיצור, מוצר צריכה ממש בסיסי אצלי בבית.

לכן שמחתי כאשר פנו אליי מחברת ג'אמוקה בבקשה לכתוב מאמר על יתרונות שמן הקוקוס לתקופת הפריון- מהתקופות החשובות בחיינו, הסיבה לקיומנו מהבחינה האבולוציונית! וגם תקופה בה אני פוגשת חלק ניכר מהמטופלות שלי- לקראת הריון, בהריון, אחרי לידה, בהנקה, לפני הריון נוסף וכד'.
כך שזה באמת שילוב נפלא של כל מה שאני עוסקת ומאמינה בו במאמר אחד.

מוזמנים לקרוא את המאמר וכן להעבירו הלאה לכל מי שהמידע בו עשוי להיות להם רלוונטי

מיחזרתי את התמונה מפוסט שכבר כתבתי בעבר על שמן קוקוס

אשמח לשמוע על השימושים שלכם לשמן הקוקוס, כי הרשימה רק הולכת ומתארכת ככל שנכנסים לזה יותר....

תענוגי תמרים- אגוזים- בננה

למזלי לפני הלידה הספקתי להכין לי סטוק של חטיפי השזיפים- שוקולד האלה.
הם ממש הצילו אותי ברגעים של רעב גדול, כשלא היה ממש זמן להכין אוכל, או בדרך להכנת אוכלים אני אוכלת את זה על הבוקר, או באמצע הלילה באיזו התעוררות.
הם כאלה טעימים ומחזקים בתחושה שלי, על אף שלא כל אחד מתחבר אליהם (כבר ראיתי כמה פרצופים בתגובה לטעימה מהם... אולי ציפו לשוקולד, בגלל הצבע?).

כשהם עמדו להיגמר חשבתי להכין עוד, אולם כרגיל לא היה לי מספיק זמן והתחשק לי דווקא משהו אחר.
שי-לי הביאה לי תערובת של אגוזים, פשתן וקוואקר טחונים ומעבר ללשלב אותם ביחד עם פירות לארוחת בוקר, החלטתי להכין על בסיסם חטיף אנרגיה כלשהו

תמרים יש לנו בכמויות, כך שדיי התבקש לשלב פה כוחות...

חומרים

כ-20 תמרים (שוב, הברהי, כמובן. אפשר גם עם אחרים אני מתארת לעצמי)
10-15 כפות מתערובת של טחונים: קוואקר, אגוזי מלך, אגוזי ברזיל, פשתן וקוקוס
2-3 כפות שמן קוקוס
בננה בשלה
מעט תמצית וניל אמיתית
1/2 כפית קנמון טחון

אופן ההכנה

במעבד מזון מערבלים היטב את התמרים ומוסיפים את שמן הקוקוס.
מוסיפים את תערובת הטחונים ומערבלים שוב עד שהכל הופך לגוש אחיד.
מוסיפים את הבננה, הוניל והקנמון ומערבלים.

מוציאים ממעבד המזון ופורסים על נייר אפייה ויוצרים נקניק מוארך בעובי שרוצים.
מכניסים לפריזר לכמה שעות, מוציאים ופורסים.

הכי כיף לשמור בפריזר ולאכול כשזה קצת קפוא כזה.
יישמר גם במקרר, במרקם קצת יותר רך.

מצויין כנשנוש בוקר/ ערב או בין ארוחות.
מתאים אחרי פעילות ספורטיבית לסוגיה וכחטיף לילדים בגילאים שונים

משמאל למעלה אלה עוד אחרוני חטיפי השזיפים- שוקולד וכל השאר הם תענוגי התמרים- אגוזים- בננה

עוד מקבץ מכיבודי הלידה

איכשהו כרגע קל לי יותר פשוט לצלם את המנות (המדהימות) שמגיעות הנה ולהעלות אותן.
כשאוכל, אשתף גם במתכונים של חלק מהן ולאט לאט גם בדברים מהמטבח שלנו, כשנחזור יותר ויותר לבישולים עצמאיים

ביום שישי צמרת הביאה קערה חמה חמה עם עוף שלם ותפוחי אדמה. זה היה פשוט מושלם בשבילי באותו הרגע. לכל אחד היה מה לאכול שם, גם שארוחה שאחרי...

שירי הגיעה מנווה איתן עם תבשיל במיה, במיוחד בשביל דוד שהתענג עליה [גילוי נאות: יש מעט מאד דברים שאני לא אוהבת. במיה היא אחד מהם]

שירה הביאה סיר עם קציצות ברוטב עגבניות וכלי עם פסטה צבעונית ליד.
קציצות הם מזון מושלם אחרי לידה בעיניי, מכל הסוגים!

פשטידת הדוחן של גיל (מתכון באחד הימים הבאים)
[היא הביאה גם בולונז]

דניאלה (שכנה נוספת) הביאה מאפינס נקטרינה ועוגה ('אני יודעת שאתם מקפידים על אוכל בריא, אז הכל מקמח מלא, סוכר חום, שמן זית'- משקיענית!)

אתי הביאה פיצה בייתית מקמח מלא

וגם אורז מלא עם ירקות מוקפצים

רותי שלחה תפריט, מעתיקה אותו מילה במילה:

אורז ונתחי עוף

פאי תרד על גבי מצע בצק העשוי זרעי פשתן, קוואקר וקמח מלא
[ומה דעתכם על הכלי? שלה כמובן]

לחם כוסמין מקמח מלא מעוטר בזרעי קצח, חמניות ובמלח גס משובח
וגלידת שוקולד בייתית (או שיש לומר מוס שוקולד קפוא מעולה!!!)

הכל ככל כך יאמייייייייייי!!!

עוגת הדלעת שמיכל הביאה

הייתה פה בקשה לשתף בכמה ממתכוני "כיבודי הלידה" שקבלנו, אז אני מנצלת רגעי שקט בודדים שיש פה בבית כדי להעלות חלק מהם לבלוג.

הנה מה שמיכל כתבה לי על העוגה הזו:

המתכון מבוסס על מתכון מהספר המטבח הבריא של על השולחן- עוגת גזר קוקוס ותפוזים

ואני באופן ספונטני עשיתי כמה שינויים ממה שהיה או לא היה בבית

חומרים

2 וחצי כוסות קמח מלא (אני השתמשתי בכוס קמח מלא, כוס קמח שיפון וחצי כוס קמח לבן)

1 כוס סוכר (אני תמיד שמה קצת פחות)

כוס קוקוס טחון (אין לי מושג כמה שמתי, מה שהיה בשקית)

1 כפית אבקת אפיה

1 כפית סודה לשתיה

חצי כפית מלח

2 ביצים

1 כוס שמן קנולה (החלפתי בחצי חבילת חמאה)

1 כוס מיץ תפוזים (החלפתי בקצת רכז מיץ תפוחים מדולל בכוס מים) 

כפית תמצית וניל

2 כוסות גזר מגורר גס (החלפתי ב 2 וחצי כוסות של דלעת מגוררת)

[הוספתי גם כפית קינמון]

אופן ההכנה

עירבבתי קודם כל את היבשים ואחר כך את הרטובים ואז ביחד

שמתי בתנור בחום של 170 מעלות ל 40 דקות בערך

מקבץ מהמטעמים שאנחנו מקבלים כ"כיבוד לידה"

זכינו! באמת שזכינו!
אנשים יקרים נכנסים ויוצאים מאז הלידה (או כמו שהשכנה אמרה לי, אני כל הזמן רואה פה לפחות עוד רכב אחד) ומביאים אוכל טעים, מזין וכייפי שממש מקל עלינו את ההסתגלות, ההתארגנות, תקתוק הארוחות ועוד.

במיוחד לכבוד יום הולדתה של הגדולה שלי, החלטתי לשתף אתכם  בדברים המגניבים שמגיעים הנה (ואם תרצו מתכונים, אנסה לארגן). אולי בהמשך אעלה פוסט נוסף עם מנות נוספות

עוגת הדלעת שמיכל הביאה

פשטידת בצל שזהר, השכנה, הכניסה

רולדות עם שוקולד לשבת מלילך ואבי

פשטידת התרד של אמנון (את התרד הם קטפו אצלנו, היו כמויות)
נזכרתי לצלם רגע לפני שהיא חוסלה כליל

עד שבעלי עשה מבצע חיסול של התרד. קטף הכל, מיין בעזרת בני המשפחה שבאו לבקר ואת הכל אידינו מעט והקפאנו לשימוש בהמשך

ארוחת שישי ששרון וטלי הביאו (2 ארגזים עמוסי סירים הגיעו למטבח)

לזניה בשרית עם חצילים שתמר הביאה (הילדים הפתיעו את עצמם וחיסלו בארוחה אחת חצי תבנית. רפאל גילה שזה ממש כמו פסטה בולונז- יש פסטה, בשר ורוטב...)

יעלי הביאה תבשיל של אורז מלא, קינואה שחורה וירקות וסלט סלק חמוד!

שלי הכינה צ'אנה מסאלה (תבשיל חומוסים הודי פיקנטי)

התערובת ששי- לי הכינה לנו

פסטות ורטבים שמיכל ואורן גולדווסר שלחו לנו 

המון, המון, המון תודה לכוווווווווווווולם!

ומזל טוב לאומני- ליום הולדתה העשירי

ריזוטו קאמוט kamut- או- מה עשיתי במהלך הצירים

הצירים התחילו להם, בקצב עדין ואיטי. לקח לי קצת זמן להבין שזה אכן זה, זה קורה...
ראיתי שעוד ייקח קצת זמן, הם באים והולכים דיי מהר.
אז החלטתי להתחיל להכין את הריזוטו הזה, כי הוא היה בתכנון מזה זמן מה והכל כבר היה מוכן לקראתו.
הקאמוט הושרה והונבט במשך כמה ימים וחבל שסתם ייזרק לפח. אפילו התחלתי אתמול לכתוב את הפוסט הזה, לא חבל?
אז בין צירון לצירון, בין סידור וארגון הבית והאכלת הבנות פה (אבטיח ותירסים מתוקים מתוקים שהספקנו לקנות הבוקר- הכי קיץ שיש, נכון?), מצאתי את עצמי מוסיפה עוד מים חמים לסיר, בוחשת ומחכה. נראה מה ייצא מהמנה הזו...

ישנם כמה דגנים שעדיין לא עשו עלייה לארץ. אחד מהם הוא ה kamut ודווקא בקנדה ובארה"ב הוא זוכה לעדנה רצינית. שם מכינים ממנו פסטות, דגני בוקר למיניהם ואף מעבדים אותו לקמח שקל להשיג, או פשוט מוכרים בצורת הגרעינים עצמם.
סיון הביאה לי מזמן קמח קאמוט ואת הגרעינים, כדי שאוכל להתנסות בהם.
בקמח עשיתי שימוש מייד בזמנו ואילו הגרעינים ישבו וחיכו לי במקרר, עד שאזכר בהם.

ואז בא הפוסט הזה של אורי שביט, עם מתכונים מאחד ממפגשי הבישול שהיא ארגנה. ואמנם היה שם מתכון לריזוטו פריקה (חיטה ירוקה מעושנת) עם טחינה גולמית, ודווקא זה הזכיר לי את הקאמוט הנשכח שמחכה לי בסבלנות אין קץ. וביחד עם אנרגיית העשייה טרום הלידה, החלטתי שהגיע זמנו של הקאמוט להתבשל סוף כל סוף. ואיזו דרך נפלאה היא להכינו כריזוטו, נכון?

אז התחלתי בתהליך של השרייה, כי זה דגן דיי קשה כזה, [בן דוד של החיטה] ולכן נתתי לו יומיים של השרייה תו"כ החלפת המים כמה פעמים

ואז אפשרתי לו לנבוט לנבטוטים קטנטנים (מה שיקל על עיכולו, בישולו ויפחית את כמויות הסוכר שבו, יוסיף ויטמינים ואנזימים ויהפוך אותו לבעל ערך תזונתי גבוה יותר)

איכשהו הוא יצא לי בסגנון אסיאתי מעט... [ציר קטן]

חומרים

1/2 ק"ג קאמוט
1 בצל
הרבה שיני שום
פטריות שיטאקי מיובשות (אפשר גם כל מיני טריות, זה מה שהיה לי בבית)
תבלינים: מלח, פלפל, צ'ילי גרוס, רוטב סויה
חמאת קוקוס (שהכינותי מראש)
מעט חלב קוקוס
תוספת: קשיו קצוץ/ חמאת קשיו
כוסברה ובצל ירוק קצוצים מעל

אופן ההכנה

בסיר רחב מחממים מעט שמן קוקוס ומטגנים בצל וכמה שיני שום עד להזהבה

מוסיפים את הקאמוט (או האורז, או איזה דגן שמבשלים לריזוטו) ומערבבים היטב. בגלל תהליך ההשרייה וההנבטה הוא היה דיי מלא בנוזלים ולאלה לקח קצת זמן להיספג. מצויין לריזוטו!

בינתיים הרתחתי קומקום מים וכשהמים בסיר עשו סימן שהם עומדים להיעלם הוספתי מים רותחים בנדיבות [הצירים מתחילים להתארך קצת... נראה לי...].
כך זה המשיך לו- מים רותחים ונספגים, אני מוסיפה עוד מים רתוחים, מרתיחה עוד תו"כ, מעבירה צירים

במקביל הנחתי פטריות שיטאקי מיובשות להשרייה במים רותחים (עוד פעם?) לכ-20 דקות, עד שהתרככו.
אז חיממתי מעט שמן קוקוס וערבבתי את פטריות השיטאקי עוד עוד כמה שיני שום פרוסות וקצת צ'ילי ורוטב סויה. אלה ייכנסו לתבשיל כאשר הוא יהיה בשלבי סיום. בינתיים יחכו בצד

*** כל התהליך הזה של הכנת הריזוטו לוקח את הזמן שלו, במיוחד עם דגן קשה כזה כמו הקאמוט. דיי מתאים בסה"כ לתהליך של לידה המתפתחת לאיטה גם היא ***

קוצצים את העלים הירוקים ואת הקשיו (בנפרד). שיהיו מוכנים [צריך לתת לבנזוגי לעשות משהו. הוא כל כך מתרגש...]

כשהריזוטו יהיה מוכן (זה לוקח ה-מ-ו-ן זמן... הרבה יותר מאורז. אולי שעתיים ואפילו יותר) מערבבים פנימה 2 כפות חמאת קוקוס/ שקדים/ קשיו. מוסיפים את הקשיו הקצוצים ואת הפטריות והשום שחיכו בסבלנות בצד.
אפשר גם קצת חלב קוקוס, אם רוצים את זה יותר קרמי כזה (אנחנו הכנו בלי בסוף).
בודקים טעמים וממש לפני ההגשה מוסיפים גם את העלים הירוקים הקצוצים

זו המנה הכי מוצלחת שיצאה לי באותו היום...

פוסט צינון הבלוג לתקופת מה- או- אוטוטו יולדת...

אז כן, אוטוטו יולדת. בפעם הרביעית...
מצד אחד כבר מתורגלת עם כל מה שצריך והמסביב והכל.
מצד שני, זה תמיד שונה וחדש ואחרת.

מתחילה להתכנס לי בתהליך איטי והדרגתי
עם כל ענייני הבית, המטבח, הילדים והעבודה.
סוגרת פינות וקצוות,
כותבת את מה שרציתי ודחוף.
קונה את כל מה שאני רוצה שיהיה בבית, לתקופת מה בה לא אוכל לתזז בין חנויות ומקומות.

וגם הבלוג יצטרך לקחת זמן לנשימה ארוכה.
מי יודע באיזו תדירות אוכל לחזור לכתיבה?
מי יודע כמה ארצה?
מי יודע על מה יהיה לי לכתוב עוד הרבה?
הנקות?  ארוחות עם חלב אם?
לא צריך להגזים...

מזמינה את מי שירצה להמשיך ולשתף את ארוחותיו עם הבלוג וקוראיו לשלוח אליי מתכונים המלווים בתמונות של הכנת המנות.
אולי זה מה שיופיע יותר בפוסטים בשבועות הקרובים? הכל אפשרי...

האם זה הפוסט האחרון לפני הלידה?
קשה לומר בוודאות, שהרי מי ידע מתי אנחנו אמורים להבליח אל העולם הזה במדוייק?

מאחלת לעצמי לידה טובה ומעצימה, בדיוק כמו שאני אוהבת ויודעת.
יודעת שיהיו האנרגיות הנכונות למהלך הזה.
בטוחה שיהיה שפע של אוכל מזין לפני, תוך כדי ואחרי הלידה (מי אמר כיבוד לידה ולא קיבל?), במינונים המדוייקים לנו
[אולי אוכל גם בלידה הזו לנשנש אבטיח תו"כ ואחרי הצירים, כמו בלידה הראשונה שהייתה בדיוק לפני 10 שנים!]

נתראה בהמשך

תמונה פשוט מעולה שצילם בן השש ורבע שלי (איזה אלוף, נכון?)

כיבוד לידה

במסגרת הדיונים הפתוחים בסופי השבוע אני רוצה שוב להעלות למודעוּת את נושא כיבודי הלידה (הזכויות לשם שמורות לרותי ברוט).
מדובר על מסורת שהתחילה בבית הספר בו לומדת הגדולה שלי, זלגה לגן של הקטנים ואני זוממת להתחיל אותה גם בגן החדש.
כאשר יש לנו יולדת בקהילה אנחנו מברכים אותה ע"י הכנת ארוחות צהריים לה ולבני ביתה למשך מספר שבועות.
יש מי שמארגן את זה בכל פעם ודואג לרשימת המעוניינים- מחלק אותה, מברר האם יש צורכי מזון מיוחדים, בודק איך ומתי מתאים להביא את האוכל, משבץ ומוודא שהכל קורה.

זו מתנה אמיתית ליולדת ולמשפחתה, בעיקר כי אנחנו כבר לא חיים בסביבת המשפחה המורחבת שלנו, שבאופן טבעי נוטה יותר לתמוך בנקודות שכאלה בחיים (אני יודעת, לא אצל כולם).
זו גם מתנה נפלאה של נתינה למשפחה המכינה את כיבוד הלידה ומעניקה אותו.
כשאני מכינה ליולדת ולמשפחתה ארוחה אני תמיד מדמה מה הייתי שמחה לקבל, מה היה עושה לי טוב בגוף, בלב, בנפש. אני חושבת על הילדים האחרים באותו הבית, על בן הזוג. זה מעין רגע של עצירה והתכוונות עבור מישהו אחר. כמה כאלה יש לנו באמת ביומיום העמוס שלנו?
זו גם דרך נפלאה להתקרב קצת אל משפחות אחרות בתוך הקהילות המיידיות שלנו, כי לא תמיד אנחנו באמת מכירים את משפחותיהם של חבריהם של ילדינו למסגרות החינוך. לא תמיד יוצא לנו ממש לשוחח עם שכנינו או חברינו לעבודה. עומס, כבר אמרתי? כל אחד לעצמו, ברכב שלו, עם הילד הפרטי שלו, עם סדר היום העמוס- מכירים את זה, נכון?

אני יודעת שלא המצאנו את הגלגל פה ולאורך השנים, בכל פעם שאני מדברת על הנושא הזה, אני שומעת על התארגנויות שכאלה שקורות בחברות דתיות, בישובים קטנים, במקומות עבודה מסויימים (ואין מה לעשות, מיוחדים). אם כי זה עדיין לא מספיק ויש המון יולדות שנשארות לגמרי לבד אחרי הלידה ואחרי שהרעש והצלצולים יורדים וכולם מסביב חוזרים לשגרת יומם.

אז אולי הפוסט הזה יהדהד לכם משהו, יעורר השראה או איזה נבט שיתחיל לצאת לאוויר העולם. אולי יצמחו עוד ועוד כיבודי לידה במקומות שונים ומגוונים בארץ (ובעולם). אולי גם אצלכם יש מנהג כזה ותרצו לשתף אותנו.

הריונות קלים, לידות מעצימות, שפע חלב והרבה אוכל טעים ומזין!

תודה לנעה זני, הצלמת, שהתגייסה לעזרת הפוסט במהירות (תו"כ הכנת לחם כוסמין לשבת)