"מה יש לצהריים???????? אני רעבה!!!!!!!" נשמע לכם מוכר?

הורים רבים משתפים אותי באתגר היומיומי המתחדש שלהם- מה להכין לארוחת הצהריים.


לפעמים הצורך הזה עולה רק כשהילדים מסיימים את תקופת הגן ומתחילים את ביה"ס ולפעמים אף קודם לכן.


יש לא מעט הורים המעוניינים להציע מגוון תזונתי איכותי לילדיהם ומואסים בארוחות מוכנות מהסופר. הם בוחרים להזין את משפחותיהם באוכל אמיתי, בייתי, טעים ובעל ערך תזונתי גבוה. שאין בו חומרים משמרים, מוצרים מעובדים וכל מיני תוספים בסינית מדוברת. ועם זאת לא כולם מרגישים מאד יצירתיים במטבח. יש אנשים שרק למדו לבשל כשילדיהם התחילו לאכול ולא מרגישים שזה בא להם בקלות.

מתוך ההבנה הזו ומהסתכלות על ההתנהלות במטבח הפרטי שלי הבנתי שאני יכולה להציע כל מיני רעיונות כדי לעורר השראה ולאפשר גם לאחרים להכין אוכל איכותי ובריא שלא בהכרח יחזור על עצמו בכל פעם (וגם קבלתי בקשה מפורשת לשתף מהידע והנסיון שלי, אז החלטתי ללכת על זה. תודה חן!)

קוקו, משוגע על בישול

יום ראשון, 5 במאי 2013

אידלי, אידלי, אידלי idli

לא יודעים מה זה אידלי?
טוב, לא מאשימה אתכם... לא כולם מכירים את זה.
מי שהיה בדרום הודו בטווווח מכיר.
אלה מעין לחמניות אורז שנאכלות בדרום הודו כארוחת בוקר, ביחד עם מגוון מטבלים חריפים למיניהם, כמו סאמבר וצ'אטני קוקוס.

ולמה נזכרתי בהם פתאום?
נתקלתי בפוסט של סטפן גויאנט על אידלי, שמסתבר שאלה בכלל לחמניות אורז ועדשים שמכינים אותן בשיטה מסורתית של השרייה והתססה- כמה גאוני! כדי למקסם את הערך התזונתי של האורז והעדשים!- ומייד נזכרתי בחיבתו הרבה של בעלי למעין לחמניות האלה. חיבה כזו שגרמה לו לקנות את המכשיר הייעודי לאידלי, בפעם האחרונה שהיינו בהודו. כן, כן,... סחבנו איתנו את הסיר הזה, שהוא בעצם מעין סיר אידוי משוכלל כזה, עם מקום ייעודי לאידלי'ס. קנינו אז גם את כל המרכיבים, אולם אחרי שהם ישבו בארון במשך 2-3 שנים החלטתי שהגיע זמנם לפגוש את הפח.
הסיר נשאר ודחפתי אותו איפושהו באיזה ארון שכוח אל.
מיד כשקראתי את הפוסט (באמצע הלילה, יש לציין) מהרתי לבדוק שהוא עוד שם. ואכן... ישב שם וחיכה לי שאגלה אותו מחדש




שמחתי מאד! כי על אף שאפשר להכין את האידלי גם ללא הסיר הייעודי, זה עוד יותר כיף שיש אותו, נכון?
לא בטוחה שאפשר יהיה להשיגו בארץ, אולי בחנויות המתמחות באוכל הודי... אם כי, כאמור, הבנתי שתבניות מאפינס עושות את העבודה ואפילו אפשר לאפות את התערובת, כך שמתקבל משהו ממש דומה לאידלי המקורי.

זוכרים שכתבתי שמדובר בתהליך של השרייה והתססה? אז זה לוקח קצת זמן, נכון?
אם כן, יש להתחיל את התהליך מתישהו. ועושים את זה ע"י השריית אורז לבן בנפרד ועדשים בנפרד. בערך כמות של 2 כוסות אורז (לבן או מלא) על כוס 1 עדשים. כדאי גם להוסיף 1 כפית של זרעי חילבה להשריית העדשים.
במסורת מכינים את האידלי עם urad dahl לא היה לי כמובן... ומה שהיה לי זה רק עדשים אדומות... אז עם זה הכנתי. נראה לי שיצא סבבה...
אני מבינה שאפשר להתנסות במגוון של עדשים שבטח ישפיעו במעט על הטעם ועל הערכים התזונתיים.
מזכיר לכם משהו? לי זה מיד הזכיר את האוטאפאם שמזמן כבר לא הכנתי (גוללו למטה, למתכון האחרון). רצתי לקרוא את המתכון שוב ו... בהחלט יש לא מעט דמיון, רק ששם יש פחות דגש על ההתססה

חומרים

2 כוסות ארוז לבן או מלא
1 כוס עדשים (אם יש urad dahl הכי טוב, אחרת, מה שיש לכם)
1 כפית זרעי חילבה
1 כף מלח ללא יוד (כנראה שאחרת תהליך ההתססה לא יצליח)
מים ללא כלור (שוב, כנראה שעם הכלור תהיה השפעה לא טובה על תהליך ההתססה)


אופן ההכנה

כאמור מתחילים בהשרייה ללילה של האורז והעדשים. כל אחד בנפרד!
למחרת מסננים את המים מהעדשים ומהאורז


טוחנים כל אחד מהם בנפרד בבלנדר/ מעבד מזון.
העדשים צריכות לצאת כמעין ממרח אחיד





האורז יוצא במרקם גס כזה




אפשר להוסיף מעט מים לטחינה. יש מקומות בהם כתוב שכדאי להשתמש במיי ההשרייה ויש כאלה בהם כתוב דווקא לא להשתמש במיי ההשרייה.
תחליטו לבד!
אח"כ מערבבים אותם בקערה גדולה


מערבבים פנימה את המלח ומים עד לקבלת עיסה אחידה שאינה נוזלית מדיי




מניחים לכל התערובת הזו לתסוס במשך 24-48 שעות במקום חמים (אך לא חם מדיי) במטבח.
אני הצצתי עליה מדיי פעם ומאחר ויצאו לי ימים ממש חמים הוספתי קצת מים וערבבתי אחרי כמה שעות.
הריח נשאר טוב ולא "מקולקל" לאורך תהליך ההתססה וכך ידעתי שהכל בסדר.

כאשר נראה שהגיע הזמן, בטווח הזמנים הנ"ל, מניחים בתבנית מאפינס או בסיר ייעודי לאידלי את התערובת, עד לגובה חצי מהתבנית


מאדים מעל מים רותחים במשך 15-20 דקות, או עד שהאידלי מוכנים (אפשר להכניס סכין/ קיסם למרכז כדי לראות הוא יוצא נקי). כאמור, ניתן גם לאפות ב-180 מעלות למשך זמן דומה




אגב, עם אותה תערובת מכינים גם מסאלה דוסה. גם מאכל דרום הודי מובהק שהוא מעין פנקייק (זה כבר ממש מזכיר את האוטאפאם, נכון?).

לכבוד המאורע הכנתי גם צ'אטני קוקוס חריף!
נזכרתי בשמחה שלדגנית, שכנתי, יש שיח קארי מפואר ומיהרתי לברר מתי היא תהיה בבית, כדי שאוכל לבוא ולקטוף עבור הצ'אטני (אפשר בטח להכין גם עם עלי קארי מיובשים)

חומרים

1 כוס פתיתי קוקוס טחונים
1/3 כוס חומוסים מונבטים (אפשר גם אחרי בישול. זה מה שבדיוק היה לי ויצא מעולה)
1 פלפל צ'ילי ירוק (בפעם הבאה אכין עם יותר, זה באמת נתון לטעם האישי שלכם)
מים לפי הצורך וההעדפה האישית (האם תרצו שהצ'אטני יהיה דליל או סמיך יותר)
מלח, לפי העדפה אישית- 1/2 כפית בערך או יותר

לתיבול:
1 כף זרעי חרדל (צהוב או שחור או מעורב)
חופן עלי קארי טריים
1 שום קצוץ
2 כפות שמן קוקוס
[במקור גם 1 כפית של urad dahl שלא היו לי ולכן לא השתמשי בזה]

אופן ההכנה

במעבד מזון טוחנים את הקוקוס, החומוסים והצ'ילי למשחה אחידה.
מוסיפים מלח ומים לפי הכמות הרצוייה.
כאמור אפשר ממש לשחק פה עם הטעמים ועם מידת הדלילות- סמיכות





במחבת מחממים את שמן הקוקוס ומוסיפים את זרעי החרדל ועלי הקארי. כהחרדל מתפצפץ לו מוסיפים את השום לעוד קצת זמן ומסירים מהאש



מוסיפים לתערובת הקוקוס






ככה הכל נראה כשזה ביחד- אידלי וצ'אטני קוקוס מהמם (לגמרי מאמצת את זה גם לארוחות אחרות. קל להכין ויאמי ברמות!)