על אירוח, חברה טובה והרבה אוכל טעים! וגם מתכון לגלידת שמנת ותותים

כולם ודאי מכירים את זה...
מארחים את המשפחה, חברים. סביב יום הולדת, או חג, או סתם כי רוצים.

כל אחד מגיע בקצב שלו- מי לפני ומי אחרי הזמן שנקבע.

יש את אלה הממהרים לפרוק את מיטלטליהם, לחלק, לסדר ולארגן.
ויש את אלה שצריכים קודם "לנחות" ורק אז להתחיל להתעסק.

הילדים יכולים להתחבר מייד, להתחבק, לרוץ לשחק...
או
להיצמד למבוגרים בביישנות, לגשש, לעשות עיניים ולהפשיר בקצב שלהם.

יש הרבה רעש, המולה, צרחות של ילדים, ריצות, סידורי צלחות, שולחנות, סכו"ם ועוד
ועל הדרך מתעדכנים בכל המתחדש אצל כולם, שואלים, מבררים, מתרועעים

ובאיזשהו שלב מתיישבים לאכול
ואז יש שקט לזמן מה, כי כולם עסוקים באכילה- או לפחות החלק הרעשני בחבורה
ושומעים רק את הסכו"ם ואת הכוסות המשתקשקות ואת ה"תעבירי את הסלט בבקשה" ו"איפה המלח?" וכאלה

ולאט לאט מסיימים הצעירים שבחבורה לאכול וחוזרים לענייניהם והרעש מתגבר
ואיתו ביחד גם ה"הוא עשה לי..." "היא לא נותנת לי..." "אבא, תגיד להם..."

ושוב קרקושי הצלחות, הפעם בשלב האיסוף
ביחד עם "איך הכנת את הפשטידה הזו?" ו- "מה היה ברוטב של הסלט?" או "טעמת מהבשר?"
ארגון מחדש של השולחן לסעודה השנייה, הלא היא הקינוח
שפעמים רבות- במשפחות הכי טובות- הוא עשוי להכיל מספר מנות גבוה, כמעט כמו הארוחה עצמה

ושוב איסוף של כולם, ושוב נהיה שקט קצת יותר
ורק שלא נשכח משהו במקרר... ורק שלא נשכח להוציא איזו מנה ...

ולפעמים... נו, טוב... שוכחים!
או מניחים לעצמנו לשכוח... כי כבר יש כל כך הרבה על השולחן ולא בטוח שצריך עוד...

שמנת מתוקה שהוקצפה לקצפת וקופלה מעדנות עם תותים שנטחנו במעבד מזון עם מעט מייפל אמיתי ונשארה במקרר...
ביום שלמחרת נכנסה בתבנית לתוך המקפיא
והפכה ל... גלידת תותים בשמנת