"מה יש לצהריים???????? אני רעבה!!!!!!!" נשמע לכם מוכר?

הורים רבים משתפים אותי באתגר היומיומי המתחדש שלהם- מה להכין לארוחת הצהריים.


לפעמים הצורך הזה עולה רק כשהילדים מסיימים את תקופת הגן ומתחילים את ביה"ס ולפעמים אף קודם לכן.


יש לא מעט הורים המעוניינים להציע מגוון תזונתי איכותי לילדיהם ומואסים בארוחות מוכנות מהסופר. הם בוחרים להזין את משפחותיהם באוכל אמיתי, בייתי, טעים ובעל ערך תזונתי גבוה. שאין בו חומרים משמרים, מוצרים מעובדים וכל מיני תוספים בסינית מדוברת. ועם זאת לא כולם מרגישים מאד יצירתיים במטבח. יש אנשים שרק למדו לבשל כשילדיהם התחילו לאכול ולא מרגישים שזה בא להם בקלות.

מתוך ההבנה הזו ומהסתכלות על ההתנהלות במטבח הפרטי שלי הבנתי שאני יכולה להציע כל מיני רעיונות כדי לעורר השראה ולאפשר גם לאחרים להכין אוכל איכותי ובריא שלא בהכרח יחזור על עצמו בכל פעם (וגם קבלתי בקשה מפורשת לשתף מהידע והנסיון שלי, אז החלטתי ללכת על זה. תודה חן!)

קוקו, משוגע על בישול

יום שלישי, 14 באוקטובר 2014

הסלט המשפחתי המתפתח שלנו

את הפוסט הזה החלטתי לשתף במקביל בשני הבלוגים.
הוא קשור קשר ישיר לנסיעה וגם למטבח, אז זה מתבקש...

כמעט בכל יום אנחנו אוכלים סלט.
זה התחיל עוד בארץ ובנסיעה המשיך בשמחה.
פעם ביום בד"כ.
ארוחת הבוקר היא הזמן המועדף, אולם לפעמים גם בחלק אחר של היום.
ככה יוצא...

זה התחיל מ"סלט ילדים" של עגבניה ומלפפון.
ובעצם הכל קשור לרפאל, הבן השני שלנו, שהוא דיי בררן באוכל.
את מה שהוא אוהב הוא אוכל בשמחה והרבה, אולם הוא יותר מאתגר אותנו עם ארוחות (זה משתפר בצורה מטורפת בטיול, הוא נפתח להמון טעמים חדשים. תענוג!).
אז הוא הסכים לעגבניה ומלפפון.
הלכנו עם זה. במשך הרבה מאד זמן. חודשים... אולי אפילו יותר.

ואז, כנראה בברלין ( זה מה שרפאל זוכר) הוא הסכים לנסות גם להוסיף גזר מגורד לסלט ומאז זה היה להיט.
היו פעמים בהם לא היה גזר במקרה והוא התרעם, או שלא היה "מספיק" גזר.
אנחנו התענגנו על זה.
איזה כיף- עוד ירקות שהוא מוכן לאכול, כי כל השאר אימצו את זה ללא כל בעיה.

וגם עם הסלט הזה רצנו מלא זמן.

ואז הגיע הבצל.
איילה ביקשה לנסות להוסיף לסלט בצל קצוץ.
פאל דיי התנגד, אז הגענו לפשרה שבה הוא ייקח לעצמו סלט לפני הוספת הבצל ואז נערבב פנימה את הבצל, כי כל השאר אוכלים אותו בשמחה (כן, גם ארז, שהוא אלוף סלטים בפני עצמו. רק תנו לו חסה, צנוניות וירוקים!!!).
נפלא! משתדרגים.

ואז... אז הגיעו הגמבות!
פלפלים אדומים וצהובים קיבלו היתר כניסה פנימה אל הסלט, אחרי שנאכלו להם עד כה ברצועות נפרדות, בעת ההמתנה לארוחה, או בין לבין.
רפאל נתן אישור והסלט גדל, התעבה והפך צבעוני עוד יותר.
הללויה!
ואוי ואבוי עכשיו אם במקרה אין לנו גמבה אחת או את שתיהן כדי להכניס לסלט.

[תיבול אגב מאד בסיסי: שמן זית ומלח ולפעמים לפעמים מיץ לימון]

מה שאני רוצה לומר בכל הסיפור הזה הוא ש- יש תקווה!
כדאי לא לומר נואש מאותם ילדים בררניים, שאוכלים רק את המוכר והידוע.
תמיד טענתי (גם בפני מטופליי) שאם נמשיך לחשוף את הילדים למגוון של מזונות, אם הם ימשיכו לראות אותנו אוכלים אותם ואלה יהיו להם מוכרים ולא זרים, הם גם יעזו להתנסות מדיי פעם ואפילו ילמדו לאהוב אותם.
אין ספק שרפאל מלמד אותנו את השיעור הזה בצורה הטובה ביותר.
כיף לראות אותו נפתח לעוד טעמים



ומי יודע מה תהיה התוספת הבאה לסלט...
בינתיים ממשיכים לאכול צנוניות, חסה, עלים ירוקים, שומר, קולרבי וכל מה שנמצא בסביבה. בצד...