"מה יש לצהריים???????? אני רעבה!!!!!!!" נשמע לכם מוכר?

הורים רבים משתפים אותי באתגר היומיומי המתחדש שלהם- מה להכין לארוחת הצהריים.


לפעמים הצורך הזה עולה רק כשהילדים מסיימים את תקופת הגן ומתחילים את ביה"ס ולפעמים אף קודם לכן.


יש לא מעט הורים המעוניינים להציע מגוון תזונתי איכותי לילדיהם ומואסים בארוחות מוכנות מהסופר. הם בוחרים להזין את משפחותיהם באוכל אמיתי, בייתי, טעים ובעל ערך תזונתי גבוה. שאין בו חומרים משמרים, מוצרים מעובדים וכל מיני תוספים בסינית מדוברת. ועם זאת לא כולם מרגישים מאד יצירתיים במטבח. יש אנשים שרק למדו לבשל כשילדיהם התחילו לאכול ולא מרגישים שזה בא להם בקלות.

מתוך ההבנה הזו ומהסתכלות על ההתנהלות במטבח הפרטי שלי הבנתי שאני יכולה להציע כל מיני רעיונות כדי לעורר השראה ולאפשר גם לאחרים להכין אוכל איכותי ובריא שלא בהכרח יחזור על עצמו בכל פעם (וגם קבלתי בקשה מפורשת לשתף מהידע והנסיון שלי, אז החלטתי ללכת על זה. תודה חן!)

קוקו, משוגע על בישול

יום ראשון, 6 בנובמבר 2011

מרק אפונה סמיך- הכי חורפי שיש

איזו שבת חורפית הייתה לנו, אה?
סופסוף הדלקנו את תנור העצים וחום נעים התפשט לו בבית... זו הייתה גם הזדמנות להכין מרק חורפי סמיך וטוב כזה.
למזלי גיליתי שיש לי המון אפונה יבשה חצויה, שהיא קלאסית למרק.
מייד השריתי אותה בבוקר לכמה שעות טובות (ככל שמשרים יותר זמן, זה בהחלט יקל על משך הבישול. גם כשהאפונה חצויה שממילא לא תתחיל תהליך נביטה).

חומרים

כוס וחצי אפונה יבשה חצויה
2-3 תפוחי אדמה
בצל גדול
כמה שיני שום שרוצים
תבלינים למיניהם: אני השתמשתי במלח ים גס (אפור) ובקארי [אפשר גם פלפל שחור, פלפל חריף ועוד לפי מה שאוהבים]

אופן ההכנה

את האפונה משרים, כאמור, לכמה שיותר זמן. אם אתם חושבים על זה בערב שלפני, תשרו ללילה. אם רק בבוקר, תשרו מהבוקר. זה יעבוד טוב גם כן.
בסיר גדול מרתיחים את האפונה במים. כשהם מתחילים לרתוח ועולה הקצף, אפשר להחליף את המים ולחזור על כל התהליך.
אם יש לכם זמן, אפשר להחליף מים פעם נוספת. אם לא, אפשר להוציא את הקצף מלמעלה עם כף (בפעם השנייה יש כבר הרבה פחות קצף).
בינתיים חותכים את תפוחי האדמה לריבועים דיי קטנים, קוצצים את הבצל ופורסים את השום.
אחרי הרתיחה אני מוסיפה את אבקת הקארי ונותנת לאפונה להתבשל עוד כמחצית השעה לפני שמוסיפה את הירקות.
לקראת הסוף, כשמרגישה שהאפונה ותפוחי האדמה התרככו כבר, אני מרשה לעצמי להוסיף גם את המלח (כי מלח מעכב את ריכוך הקטניות בבישול. זה רלוונטי בעיקר עם הקטניות הקשות יותר, כמו אפונה, שעועיות, חומוס, פול). נותנת לזה להתערבב היטב, טועמת, מתקנת ומכבה את האש.
עכשיו אני נדרשת להחלטה- האם להשאיר את המרק כך, כפי שהוא, או לטחון אותו. כפי שכבר ספרתי במרק הקודם, אצלנו בבית אוהבים טחון וכששאלתי היה ברור איזו תשובה אקבל. אולם היה בי רצון שלא לטחון לגמרי, אז הלכתי על פתרון ביניים. טחנתי למרקם גס, בו ניתן עדיין להרגיש חתיכות של תפוחי אדמה ולא הכל טחון לגמרי.
התוצאה היא כזו



יצא טעים, סמיך, מחמם ומשביע ביותר.
בדיוק מה שאני מצפה ממרק חורפי טוב כזה, שהוא ארוחה בפני עצמה.

הוספנו חמאה בצלחות ההגשה ואם היו לי קרוטונים תוצרת בית טובים כאלה, הייתי מוסיפה פה גם.
[סיפור קצר: אחרי לידת בתי הצעירה קבלנו כיבוד לידה מביה"ס של הבכורה. אחד הכיבודים שקבלנו היה 2 מרקים, נדמה לי שאלה היו מרק כתום ומרק ירוק- קישואים- שהיו נפלאים. אולם ההפתעה הטעימה יותר היו הקרוטונים שבאו איתם. זו שהכינה את המרקים מכינה לבדה קרוטונים ביתיים- משהו שמעולם לא חשבתי להכין ושלא אוכלים אצלנו בד"כ- והם היו מתובלים וטעימים וקראנצ'יים, בדיוק במידה הנכונה. אולי אבקש ממנה את המתכון שלהם ואוסיף פה...]