כיבוד לידה

במסגרת הדיונים הפתוחים בסופי השבוע אני רוצה שוב להעלות למודעוּת את נושא כיבודי הלידה (הזכויות לשם שמורות לרותי ברוט).
מדובר על מסורת שהתחילה בבית הספר בו לומדת הגדולה שלי, זלגה לגן של הקטנים ואני זוממת להתחיל אותה גם בגן החדש.
כאשר יש לנו יולדת בקהילה אנחנו מברכים אותה ע"י הכנת ארוחות צהריים לה ולבני ביתה למשך מספר שבועות.
יש מי שמארגן את זה בכל פעם ודואג לרשימת המעוניינים- מחלק אותה, מברר האם יש צורכי מזון מיוחדים, בודק איך ומתי מתאים להביא את האוכל, משבץ ומוודא שהכל קורה.

זו מתנה אמיתית ליולדת ולמשפחתה, בעיקר כי אנחנו כבר לא חיים בסביבת המשפחה המורחבת שלנו, שבאופן טבעי נוטה יותר לתמוך בנקודות שכאלה בחיים (אני יודעת, לא אצל כולם).
זו גם מתנה נפלאה של נתינה למשפחה המכינה את כיבוד הלידה ומעניקה אותו.
כשאני מכינה ליולדת ולמשפחתה ארוחה אני תמיד מדמה מה הייתי שמחה לקבל, מה היה עושה לי טוב בגוף, בלב, בנפש. אני חושבת על הילדים האחרים באותו הבית, על בן הזוג. זה מעין רגע של עצירה והתכוונות עבור מישהו אחר. כמה כאלה יש לנו באמת ביומיום העמוס שלנו?
זו גם דרך נפלאה להתקרב קצת אל משפחות אחרות בתוך הקהילות המיידיות שלנו, כי לא תמיד אנחנו באמת מכירים את משפחותיהם של חבריהם של ילדינו למסגרות החינוך. לא תמיד יוצא לנו ממש לשוחח עם שכנינו או חברינו לעבודה. עומס, כבר אמרתי? כל אחד לעצמו, ברכב שלו, עם הילד הפרטי שלו, עם סדר היום העמוס- מכירים את זה, נכון?

אני יודעת שלא המצאנו את הגלגל פה ולאורך השנים, בכל פעם שאני מדברת על הנושא הזה, אני שומעת על התארגנויות שכאלה שקורות בחברות דתיות, בישובים קטנים, במקומות עבודה מסויימים (ואין מה לעשות, מיוחדים). אם כי זה עדיין לא מספיק ויש המון יולדות שנשארות לגמרי לבד אחרי הלידה ואחרי שהרעש והצלצולים יורדים וכולם מסביב חוזרים לשגרת יומם.

אז אולי הפוסט הזה יהדהד לכם משהו, יעורר השראה או איזה נבט שיתחיל לצאת לאוויר העולם. אולי יצמחו עוד ועוד כיבודי לידה במקומות שונים ומגוונים בארץ (ובעולם). אולי גם אצלכם יש מנהג כזה ותרצו לשתף אותנו.

הריונות קלים, לידות מעצימות, שפע חלב והרבה אוכל טעים ומזין!

תודה לנעה זני, הצלמת, שהתגייסה לעזרת הפוסט במהירות (תו"כ הכנת לחם כוסמין לשבת)