"מה יש לצהריים???????? אני רעבה!!!!!!!" נשמע לכם מוכר?

הורים רבים משתפים אותי באתגר היומיומי המתחדש שלהם- מה להכין לארוחת הצהריים.


לפעמים הצורך הזה עולה רק כשהילדים מסיימים את תקופת הגן ומתחילים את ביה"ס ולפעמים אף קודם לכן.


יש לא מעט הורים המעוניינים להציע מגוון תזונתי איכותי לילדיהם ומואסים בארוחות מוכנות מהסופר. הם בוחרים להזין את משפחותיהם באוכל אמיתי, בייתי, טעים ובעל ערך תזונתי גבוה. שאין בו חומרים משמרים, מוצרים מעובדים וכל מיני תוספים בסינית מדוברת. ועם זאת לא כולם מרגישים מאד יצירתיים במטבח. יש אנשים שרק למדו לבשל כשילדיהם התחילו לאכול ולא מרגישים שזה בא להם בקלות.

מתוך ההבנה הזו ומהסתכלות על ההתנהלות במטבח הפרטי שלי הבנתי שאני יכולה להציע כל מיני רעיונות כדי לעורר השראה ולאפשר גם לאחרים להכין אוכל איכותי ובריא שלא בהכרח יחזור על עצמו בכל פעם (וגם קבלתי בקשה מפורשת לשתף מהידע והנסיון שלי, אז החלטתי ללכת על זה. תודה חן!)

קוקו, משוגע על בישול

יום רביעי, 30 במאי 2012

ריזוטו קאמוט kamut- או- מה עשיתי במהלך הצירים

הצירים התחילו להם, בקצב עדין ואיטי. לקח לי קצת זמן להבין שזה אכן זה, זה קורה...
ראיתי שעוד ייקח קצת זמן, הם באים והולכים דיי מהר.
אז החלטתי להתחיל להכין את הריזוטו הזה, כי הוא היה בתכנון מזה זמן מה והכל כבר היה מוכן לקראתו.
הקאמוט הושרה והונבט במשך כמה ימים וחבל שסתם ייזרק לפח. אפילו התחלתי אתמול לכתוב את הפוסט הזה, לא חבל?
אז בין צירון לצירון, בין סידור וארגון הבית והאכלת הבנות פה (אבטיח ותירסים מתוקים מתוקים שהספקנו לקנות הבוקר- הכי קיץ שיש, נכון?), מצאתי את עצמי מוסיפה עוד מים חמים לסיר, בוחשת ומחכה. נראה מה ייצא מהמנה הזו...

ישנם כמה דגנים שעדיין לא עשו עלייה לארץ. אחד מהם הוא ה kamut ודווקא בקנדה ובארה"ב הוא זוכה לעדנה רצינית. שם מכינים ממנו פסטות, דגני בוקר למיניהם ואף מעבדים אותו לקמח שקל להשיג, או פשוט מוכרים בצורת הגרעינים עצמם.
סיון הביאה לי מזמן קמח קאמוט ואת הגרעינים, כדי שאוכל להתנסות בהם.
בקמח עשיתי שימוש מייד בזמנו ואילו הגרעינים ישבו וחיכו לי במקרר, עד שאזכר בהם.

ואז בא הפוסט הזה של אורי שביט, עם מתכונים מאחד ממפגשי הבישול שהיא ארגנה. ואמנם היה שם מתכון לריזוטו פריקה (חיטה ירוקה מעושנת) עם טחינה גולמית, ודווקא זה הזכיר לי את הקאמוט הנשכח שמחכה לי בסבלנות אין קץ. וביחד עם אנרגיית העשייה טרום הלידה, החלטתי שהגיע זמנו של הקאמוט להתבשל סוף כל סוף. ואיזו דרך נפלאה היא להכינו כריזוטו, נכון?

אז התחלתי בתהליך של השרייה, כי זה דגן דיי קשה כזה, [בן דוד של החיטה] ולכן נתתי לו יומיים של השרייה תו"כ החלפת המים כמה פעמים


ואז אפשרתי לו לנבוט לנבטוטים קטנטנים (מה שיקל על עיכולו, בישולו ויפחית את כמויות הסוכר שבו, יוסיף ויטמינים ואנזימים ויהפוך אותו לבעל ערך תזונתי גבוה יותר)


איכשהו הוא יצא לי בסגנון אסיאתי מעט... [ציר קטן]

חומרים

1/2 ק"ג קאמוט
1 בצל
הרבה שיני שום
פטריות שיטאקי מיובשות (אפשר גם כל מיני טריות, זה מה שהיה לי בבית)
תבלינים: מלח, פלפל, צ'ילי גרוס, רוטב סויה
חמאת קוקוס (שהכינותי מראש)
מעט חלב קוקוס
תוספת: קשיו קצוץ/ חמאת קשיו
כוסברה ובצל ירוק קצוצים מעל

אופן ההכנה

בסיר רחב מחממים מעט שמן קוקוס ומטגנים בצל וכמה שיני שום עד להזהבה


מוסיפים את הקאמוט (או האורז, או איזה דגן שמבשלים לריזוטו) ומערבבים היטב. בגלל תהליך ההשרייה וההנבטה הוא היה דיי מלא בנוזלים ולאלה לקח קצת זמן להיספג. מצויין לריזוטו!


בינתיים הרתחתי קומקום מים וכשהמים בסיר עשו סימן שהם עומדים להיעלם הוספתי מים רותחים בנדיבות [הצירים מתחילים להתארך קצת... נראה לי...].
כך זה המשיך לו- מים רותחים ונספגים, אני מוסיפה עוד מים רתוחים, מרתיחה עוד תו"כ, מעבירה צירים


במקביל הנחתי פטריות שיטאקי מיובשות להשרייה במים רותחים (עוד פעם?) לכ-20 דקות, עד שהתרככו.
אז חיממתי מעט שמן קוקוס וערבבתי את פטריות השיטאקי עוד עוד כמה שיני שום פרוסות וקצת צ'ילי ורוטב סויה. אלה ייכנסו לתבשיל כאשר הוא יהיה בשלבי סיום. בינתיים יחכו בצד



*** כל התהליך הזה של הכנת הריזוטו לוקח את הזמן שלו, במיוחד עם דגן קשה כזה כמו הקאמוט. דיי מתאים בסה"כ לתהליך של לידה המתפתחת לאיטה גם היא ***

קוצצים את העלים הירוקים ואת הקשיו (בנפרד). שיהיו מוכנים [צריך לתת לבנזוגי לעשות משהו. הוא כל כך מתרגש...]

כשהריזוטו יהיה מוכן (זה לוקח ה-מ-ו-ן זמן... הרבה יותר מאורז. אולי שעתיים ואפילו יותר) מערבבים פנימה 2 כפות חמאת קוקוס/ שקדים/ קשיו. מוסיפים את הקשיו הקצוצים ואת הפטריות והשום שחיכו בסבלנות בצד.
אפשר גם קצת חלב קוקוס, אם רוצים את זה יותר קרמי כזה (אנחנו הכנו בלי בסוף).
בודקים טעמים וממש לפני ההגשה מוסיפים גם את העלים הירוקים הקצוצים



זו המנה הכי מוצלחת שיצאה לי באותו היום...