מהי האסכולה התזונתית שלך?

אנשים רבים מחזיקים בגישה תזונתית מסויימת.
יש המאמינים כי רק סוג התזונה "שלהם" הוא הנכון ביותר וכי על כל האנשים לאכול באופן המסויים הזה ואין ספק שזה יהיה הקץ לכל תחלואיהם.
יש כאלה שלוקחים אחריות רק על עצמם ואינם מערבים אחרים בבחירותיהם, מאפשרים חופש. פגשתי הרבה אמהות כאלה (אם כי לא רק, יכולה בהחלט לחשוב על אבא אחד כזה)- היכולות לבשל לבני משפחתן ארוחות בשריות, על אף שהן צמחוניות או אף טבעוניות מוחלטות.
יש גם לא מעט אנשים שלא ממש מקדישים מחשבה לאוכל שנכנס לפיהם והם יכולים לאכול כמעט כל מה שמוצע להם או שנקרה בדרכם, אם במקרה הם רעבים, ואתם יודעים מה- גם אם הם לא...
תוך כדי הדרך שאני עושה עם עצמי בעולם התזונה- האישית והמקצועית כאחד- אני תוהה: האם אנחנו חייבים להכריז בריש גלי על ההעדפות האלה שלנו? או שאנחנו יכולים פשוט להסתפק בלאכול וזהו?

מדיי פעם אני נתקלת באנשים המבקשים רעיונות לארוחות לפי מיני גישות תזונתיות כדי להקל על אורחים, קרובים ובני משפחה. למה בעצם צריך לעשות מזה עניין גדול?

נאמר, אם נגיש ארוחה של עוף וירקות בתנור עם סלט כלשהו בצידה, או ארוחה של קציצות כבש על מצע של פירה כרובית לא נוכל לקרוא לזה ארוחה "פליאוליטית"? או "דלת פחמימות"?

ואם נגיש מנה כזו של אטריות אורז וירקות, או תבשיל חומוסים ירקרק כזה עם נגיד כוסמת זה לא יהיה "טבעוני"?

ואי אפשר לקרוא למנה הזו "צמחונית"? לאוכלי דגים? ומה עם אוכלי החלב?

וכאלה שאינם מקפידים על כשרות לא ייהנו מארוחה כזו גם אם לא תהיה עליה תווית?

מה האסכולה שלי?
אני חושבת שאנחנו צריכים לאכול אוכל אמיתי, שקרוב ככל הניתן למקורו. כלומר, כזה שלא עבד אינספור עיבודים, אלא אם כן הם קרו תחת ידינו.
חומרי גלם בסיסיים!
אין לי בעיה עם בשר, דגים, פירות ים, ביצים ומוצרי חלב במתינות (רצוי מעזים, כבשים או בופאלו). יש לי דווקא יותר בעיה עם דגנים למיניהם, בעיקר קמחים מכילי גלוטן למיניהם ועם סוכרים, שמנים מעובדים ושאר חומרים תעשייתיים ו"חדשים".

ואתם? מה אתם חושבים על האוכל שלכם?