"מה יש לצהריים???????? אני רעבה!!!!!!!" נשמע לכם מוכר?

הורים רבים משתפים אותי באתגר היומיומי המתחדש שלהם- מה להכין לארוחת הצהריים.


לפעמים הצורך הזה עולה רק כשהילדים מסיימים את תקופת הגן ומתחילים את ביה"ס ולפעמים אף קודם לכן.


יש לא מעט הורים המעוניינים להציע מגוון תזונתי איכותי לילדיהם ומואסים בארוחות מוכנות מהסופר. הם בוחרים להזין את משפחותיהם באוכל אמיתי, בייתי, טעים ובעל ערך תזונתי גבוה. שאין בו חומרים משמרים, מוצרים מעובדים וכל מיני תוספים בסינית מדוברת. ועם זאת לא כולם מרגישים מאד יצירתיים במטבח. יש אנשים שרק למדו לבשל כשילדיהם התחילו לאכול ולא מרגישים שזה בא להם בקלות.

מתוך ההבנה הזו ומהסתכלות על ההתנהלות במטבח הפרטי שלי הבנתי שאני יכולה להציע כל מיני רעיונות כדי לעורר השראה ולאפשר גם לאחרים להכין אוכל איכותי ובריא שלא בהכרח יחזור על עצמו בכל פעם (וגם קבלתי בקשה מפורשת לשתף מהידע והנסיון שלי, אז החלטתי ללכת על זה. תודה חן!)

קוקו, משוגע על בישול

יום חמישי, 29 באוקטובר 2015

2 המלצות שוות: ספר ילדים וסרטון

אני אוהבת לשתף דברים שמוצאת על הדרך- להשראה, למידה מעמיקה יותר, פתיחת המודעות לכיוונים נוספים ועוד.
אם אתם רוצים לראות  בשוטף דברים שאני מלקטת על הדרך, מוזמנים להצטרף לקבוצה שלי בפייסבוק ולאינסטגראם שלי

עוד כשטיילנו בחו"ל קבלתי בקשה להשתתף במימון המונים של ספר ילדים שיצרו 2 חברות, קולגות ושכנות לשעבר שלי מכרכור. ברור שהשתתפתי! המטרה כל כך ראויה בעיניי!
עם כל המעבר והשינויים והכל יצא שרק לפני יומיים הגעתי לספר (דרך שיחה עם מטופלת צעירה שהזכירה לי את הספר כשהבנתי שזה בדיוק מה שיוכל לעזור לה להבין דברים ששוחחנו עליהם בטיפול) והקראתי אותו לילדים.
תשמעו, זו הייתה הצלחה מיידית! הם מייד התחברו לדמות הראשית והתפתחו פה שיחות על 'מי מושך את החוטים כשרוצים לאכול משהו' ו'מה הם חיידקים טובים ורעים' ועוד.
אז החלטתי מייד לשתף ולפרגן כי זה ספר כזה שבעיניי חשוב שיהיה בכל בית בו ישנם ילדים



להציל את אצידופילוס הוא ספר ילדים חדש שכתבו שתי חברות וקולגות שלי: רותם שלאוזר ורויטל כהן הרפז. שתיהן מטפלות בתזונה ובכלים נוספים.
מתוך הכתוב על הספר באתר: "בעידן של התעוררות אוניברסלית לחשיבות התזונה והשלכותיה על הבריאות שלנו, האתגר בחינוך ילדינו לתזונה בריאה הוא גדול מתמיד כמו גם הצורך בספרי ילדים שמנגישים את הנושא לגיל הצעיר.
מכאן נולד "להציל את אצידופילוס"- ספר ילדים מקסים שמשנה את השיח עם הילדים על התזונה שלהם ומהווה כלי חדש להורים ואנשי חינוך לגייס את הילדים לאכילה בריאה ומאוזנת ממקום של הבנה ובחירה. 
סיפור מרתק, מותח ומסקרן שכתוב בחריזה שנונה ומשעשעת ומחבר את הילדים לגוף שלהם באמצעות עולם הדמיון.
מתאים לגילאים 4-10"

אפשר למצוא את אצידופילוס גם באתר שלו וגם בדף הפייסבוק שלו

***^^^***^^^***^^^***^^^***^^^***^^^***^^^***^^^***^^^***^^^***^^^***^^^***^^^***^^^

סרטון מקסים ומעורר השראה שנתקלתי בו ממליץ על תרופה ישנה- חדשה לשלל בעיות, מיחושים ומצבי רוח.
מומלץ בחום, במינונים גבוהים!


אז תהנו לכם!
ואם יש לכם המלצות משלכם, או משהו שהייתם רוצים לספר לי עליו כדי שאבדוק ואמליץ הלאה, אשמח לשמוע!

יום שלישי, 27 באוקטובר 2015

מה ששיתפתי באינסטגראם שלי לאחרונה

אני מתה על האינסטגראם!
הוא מאפשר לי להעלות תמונות מיידיות של כל מה שאנחנו אוכלים.
התחלתי עוד בטיול וזה לא נגמר לי גם כשחזרנו...

חביתת בוקר מושקעת במיוחד

גמבה, בצל, דלעת

מוקפצים עם חמאה ומאודים עם קצת נוזלים כ-10 דקות

עם פטרוזיליה 

עם ביצים, קצת שמנת וקשקבל מגורדת

בתאבון!
שייק סגולי מושקע

עם: בננה קפואה, פירות יער, מיץ רימונים, אבוקדו, שקדיה ועוד כל מיני

ארוחת ערב כייפית עם חברים

סלמון בתנור, סלטים, אורז, בטטה בתנור
נשארו כמה כרוביות מהתנור, אז הקרמתי עם גבנ"צ (בלי חומרים משמרים)


מוזמנים להתחבר אליי גם באינסטה

יום שני, 26 באוקטובר 2015

מרק בטעם דגי- תאילנדי

כשחברתי הפשירה את הסלמון שקנינו מזמן לקראת ארוחת שישי משותפת, גילינו שהיו במגש גם 2 ראשי דגים.
- אל דאגה- אמרתי לה- אני אכין מזה מחר מרק דגים.

וכך היה, הכנתי מרק שהיה באמת יציאה משובחת במיוחד, בעיקר כי חזרנו מהעפיפוניה היישובית קצת קפואים ומורעבים והמרק בא לנו בול!!!







חומרים

2 ראשי דגים (או יותר. לא ממש מזנה מאיזה סוג בעיניי. יש קפדנים ממני. אני חיפשתי רק את טעם הדגים)
ירקות למיניהם: בצל, דלעת, גזר וכל מה שיש לכם שיתאים. הייתי מוסיפה, אם היה לי גם: בטטה, כרובית, קישוא וכו'
2 כוסות בערך של חלב קוקוס שומני, או אפילו קרם קוקוס
1-2 כפות של קארי תאילנדי אדום (אפשר גם יותר אם אתם אוהבים את החריפות)
אטריות אורז באיזה עובי שמתאים לכם
1/2 חבילת כוסברה
*** לפרוטוקול האוטואימוני AIP יש להכין עם תבלינים "כשרים", ירקות מתאימים וללא אטריות אורז ***
*** לדפ"מ SCD יש להכין עם תבלינים "כשרים", ירקות מתאימים וללא אטריות אורז ***


אופן ההכנה

מניחים את ראשי הדגים, אחרי שטיפתם, בסיר מרק גדול, ממלאים מים ומחממים.
מביאים לרתיחה, מקטינים את האש ומבשלים עוד כמחצית השעה.
תוך כדי מכפים את כל הקצף ה"מלוכלך" שעולה למעלה.
בינתיים קוצצים את הירקות.
אם אין קארי תאילנדי אפשר לקצוץ כמה שיני שום, לגרד ג'ינג'ר ולערבב אותם בקערה עם פלפל צ'ילי, מלח ועוד תבלינים שיש לכם שיכולים להתאים לסגנון (יש לכם עלי או תמצית קפיר ליים למשל? תכניסו גם. אנשובי יכול גם להמעך לו פנימה על תקן מחית שרימפס בעיניי. עובר מבחינת הטעמים... וכן הלאה. תאלתרו).

אחרי כמחצית השעה של בישול ראשי הדגים, אפשר להוציא אותם החוצה, לנסות להוציא מהם פיסות דג שנראות אכילות ומתאימות להשאר במרק ואז לזרוק פנימה את הירקות ולהביא שוב לרתיחה.
להוסיף את משחת הקארי התאילנדי ואת חלב הקוקוס ולבשל עד שהירקות מתרככים.
אז אפשר לבחור לזרוק פנימה את אטריות האורז ולחכות עד שיהיו מוכנות, להוסיף את הכוסברה מעל וללכת לדרככם, כדי לאכול את המרק בעוד כמה שעות או באותו הזמן.
ואפשר גם להכניס פנימה את אטריות האורז רק ממש לפני האכילה. הן מתבשלות ממש מהר ומוכנות תוך כמה דקות במים/ מרק רותח.
אז לשיקולכם.

אני, כאמור, השארתי את האטריות במרק לפני שיצאנו, כי לא ממש תכננתי, פשוט הכנתי את המרק...
וכשחזרנו זה היה מעולה! האטריות תפחו וספחו הרבה נוזלים. עוד נשארו נוזלי מרק, אם כי אפשר היה שיהיו יותר...






יום חמישי, 22 באוקטובר 2015

עוגיות יומולדת- כי מי יכין לי, אם לא אני?

חלף עבר לו יום הולדתי ה-41 שבמקרה היה גם יום העתיד ב"חזרה לעתיד 2" (קטעים, נכון?) [ועוד במקרה, אם אינני טועה, זה גם יום ההולדת של ביבי. לא שראיתי שמציינים זאת בימים אלה. יש לי זכרון עמום משנים קודמות. אני זוכרת נכון? טוב, זו לא עובדה שאני ממש מרגישה בנוח איתה, אחרי הכל...]


זה קטע חדש, או מה?
הפתעה מעניינת...
מצד אחד, לגמרי ספוקי ואח גדול והכל
מצד שני, זה גם מדליק! רק שבפעם הבאה ינסו לדייק עם הטעם שלי באוכל 


מאחר ואני לא יכולה סתם לקנות לי עוגת יומולדת, או שמישהו יכין לי, כי אני לא אוכלת קמח וגלוטן ומאחר ואני חיה בחור מקסים שכזה אין פה איפה לקנות משהו אלטרנטיבי.
וחוצמזה, מה פתאום לקנות? אני אוהבת להכין לבד!

אז הכנתי לי עוגיות עם כל הדברים שאני אוהבת בפנים

חומרים

3 בננות בשלות
2 ביצים
1 ורבע כוסות קמח שקדים
2 כפיות קמח קוקוס
1-2 כפות דבש
1/2 כפית קנמון (בערך)
1 כפית תמצית וניל *** לדפ"מ SCD צריך לבדוק, אולי להסיר ***
קוביות שוקולד מריר חתוכות קטן קטן (אולי 3 שורות?) *** לדפ"מ SCD ללא שוקולד ***
1 כפית אבקת אפייה (ללא אלומיניום), אפשר גם סודה לשתייה (עכשיו נזכרתי מה עוד רציתי לקנות אתמול בשוק...) *** לדפ"מ SCD סודה לשתייה ***
בערך כף שקדיה, אולי קצת יותר

אופן ההכנה

מחממים תנור ל-180 מעלות.
מכינים תבנית עם נייר אפייה.
בקערה מועכים את הבננות, שוברים פנימה את הביצים לקערה ומערבבים היטב.
מוסיפים את הקמחים לערבוב ואת כל שאר החומרים עד שכל התערובת מעורבבת היטב למשהו דיי מגובש ודביק.
מורידים בכל פעם כף מהתערובת לנייר האפייה. נראה לי שיצאו איזה 18 עוגיות... פחות או יותר.
אופים כ-15 דקות, אולם אני ממליצה להיות בקשר עם העוגיות מדיי כמה דקות, כדי שלא יישרפו.
כשהן יוצאות הן צריכות קצת זמן צינון/ התייצבות סופית לפני שאוכלים או מגישים




מזל טוב לכולנו!

יום שלישי, 13 באוקטובר 2015

עוגיות נחמדות לבוקר, לקפה, לנשנוש, לבית הספר- תחליטו אתם

התעוררתי אתמול קצת מוקדם מכרגיל ולרגע נלחצתי שלא יהיה לילדים מה לאכול בבוקר.
הם בד"כ לוקחים פרי כלשהו, אולם כל הפירות נגמרו בדיוק...
אז החלטתי לעשות משהו מהיר כזה.
סרקתי את המטבח וגיליתי מה נשאר (2 תפוחים קצת ישנים, בננה מעוכה...)
הכנתי את העוגיות האלה על הבוקר ועד שכולם סיימו להתארגן, הן היו מוכנות.

השני שלנו הכי התלהב, אכל 2 ולקח עוד כמה לביה"ס
בצהריים הוא סיפר לי שחלק אותן עם חבר ועם הסייעת הכיתתית שכמובן מייד ביקשה מתכון
אז הוא הושיב אותי לכתוב לה את המתכון 
מה, אני לא אשתף גם אתכם בו?





וזו הייתה ארוחת הבוקר שלי, עם שמנת של פעם




חומרים

2 תפוחים
בננה בשלה
4 תמרים- שכחתי אותם במתכון הכתוב!!! מחדל
2 ביצים
כפית תמצית וניל *** לדפ"מ SCD צריך לבדוק אולי להסיר ***
כפית קנמון
כוס קמח שקדים
כף קמח קוקוס
1/2 כוס פתיתי קוקוס
1/2 כפית אבקת אפייה ללא אלומיניום/ סודה לשתייה ***לדפ"מ SCD סודה לשתייה בלבד ***


אופן ההכנה

לחמם לתנור ל180 מעלות.
להכין תבנית עם נייר אפייה.
במעבד מזון לקצוץ תפוחים, תמרים ובננות היטב.
מוסיפים ביצים, וניל, קנמון.
בשלב הבא ייכנסו פנימה הקמחים, הקוקוס ואבקת האפייה לערבול טוב טוב וסופי.

על תבנית האפייה "מורידים" כפות מהתערובת ומשטחים מעט.
העוגיות לא תופחות מאד, אז אין בעיה קצת לצופף.
אופים כ-15 דקות, או עד שהקצוות מתחילים להשחים.
נותנים לעוגיות להצטנן ולהתייצב קצת ואז אפשר לאכול.

כאמור, מצויין כארוחת בוקר (מאד ממליצה ביחד עם שמנת של פעם...), נשנוש ביניים, לתת לילדים לביה"ס וכו'.

בתאבון!

יום ראשון, 11 באוקטובר 2015

על השגרה המבורכת

אח.... בכל שנה (חוץ מזו של הטיול, כמובן) אני יותר ויותר לא מאמינה על עצמי שאני מברכת על השיגרה הזו של 'אחרי החגים'.
פתאום נהיה קצת שקט בבית בבוקר (השנה אין לי אף ילד בבית, וואהו! כזה עוד לא יצא לי...) ואני יכולה לעבוד ממש ברצף... כמה שעות... לא יאומן!
אז כבר כתבתי לכם על חזרתי לעבודה ועכשיו אני מברכת על השגרה ומשתפת אתכם במאמר שכתבתי לפני כ-8 שנים לאתר "מהות החיים" בגלגולו הקודם.
אשתף גם בכמה מאכלים שאכלנו השבוע, לחלקם יש מתכונים באתר.
חג "אחרי החגים" שמח לכולנו!

חוזרים לשגרה

כשאני נוהגת, בעיקר בנסיעות ארוכות, התודעה שלי נכנסת למעין תהליך של ריחוף, או ציפה מה שמאפשר להרבה רעיונות ויוזמות לעלות על פני השטח.
זה תהליך ששמתי לב אליו כבר מזמן ואני מאד מכבדת אותו. לכן אני דואגת שתמיד יהיה לי משהו לרשום עליו בהישג יד, כדי שלא אפספס את הרעיונות הטובים שמגיעים.
באחת הנסיעות האחרונות שלי עלו לי הרבה רעיונות לכתיבה, שיתופי פעולה, יזמויות והבנתי שאני צריכה זמן, הרבה זמן כדי להתחיל לעבד אותם.
המחשבה הבאה שעלתה למוחי הייתה 'אחרי החגים, נכנס לשגרה ואז....אז יהיה לי זמן' הרגשתי השתוקקות עצומה לשגרה הזו פתאום.
מתוך ההתבוננות שלי בעצמי תמהתי פתאום על ההשתוקקות הזו לשגרה שעלתה ממני. במחשבה מיידית 'שגרה' מייצגת אצלי משהו אפור, חסר חן ובלתי רצוי בעליל.
איך זה שאני משתוקקת כל כך לדבר שכזה?

"פשטידה לעצלנים" הפעם בגירסת קולרבי, גמבה, עגבניות, בצל ירוק, כוסברה
ועם קמח טפיוקה במקום שקדים

 החלטתי לחקור

לפי הגדרת הוויקיפדיה  שגרה היא:  רצף של פעילויות, משימות, צעדים, החלטות, חישובים ותהליכים נוספים, אשר ביצועם מביא לתוצאה
אוקיי, נשמע הגיוני. אם רוצים לעשות משהו צריך לתכנן קצת מראש, צריכים להתקיים כמה תנאים וכמה תהליכים מקדימים, כן, ככה גם אני עובדת. אם ככה, מדוע הדימוי המקושר לשגרה אצלי הוא של משהו בלתי רצוי כל כך?

אולי זה קשור בעובדה שאני מאמינה שיש בחיים יותר מרק רצפים של פעילויות ומשימות והחלטות. אולי זה נשמע לי משהו נוקשה, כבד ולא כייפי.
שגרה תמיד הייתה מיוחסת אצלי לאלה שיש להם "עבודה של גדולים" שצריכים לקום כל יום באותה השעה, ללכת לאותו מקום עבודה, לשבת באותו המקום, לעבוד פחות או יותר באותם הדברים... נו, מעין אימג' כזה שהיה לי בראש, שכדרכם של אימג'ים לא...תמיד...מחובר...למציאות...כנראה...
כלומר, אולי יש אנשים שעושים את הדברים הללו: קמים, נוסעים, מגיעים, אותו מקום, עבודה...אך מי קבע שהם עושים משהו משעמם? אפור? חסר חן?
כשאני עוצרת לרגע לחשוב על כך, אני יכולה לחשוב על לא מעט אנשים שכך נראית אולי המסגרת של היום שלהם, אך מה שיצוק בפנים רחוק לחלוטין מאפרוריות נטולת חן. מעצבים, מורים, אמנים, כותבים, מטפלים ועוד ועוד.

הנה לך דפוס שאת יכולה להשתחרר ממנו

שגרה, כפי שתארתי אותה עד כה, יכולה לספק גם קרקע בטוחה ליצירה חופשית, ללימוד פנימי עמוק ולעבודה בכל הרמות- מהתפתחות אישית ועד לזוגיות.
אם יש לי איזשהו בטחון במה שאני יודעת ויכולה, במסגרת הזמן שיש לי, זה עשוי להקל עליי לצקת לשם את התוכן שלי.

אם אמשיך עם קו המחשבה שלי באותה הנסיעה, אחרי החגים ייכנס הבית למסלול מסויים של שגרה בה הילדים במקומות שלהם, בנזוגי בעבודתו בזמנים הקבועים שלו, יש את ההתחייבויות והבחירות שלי וביניהם יש מרווחי זמן. את מרווחי הזמן הללו אני רוצה. הם יהיו הכר ליצירה שלי, להתפתחות שלי, לעיבוד הרעיונות, שיתופי הפעולה והיזמויות שקוראים לי  לעסוק בהם.
שם, בתוך השגרה המאד ברורה ומוגדרת הזו תהיה לי ההזדמנות לצלול באמת פנימה.
איכשהו בתוך כל האי-שגרה הזו של תקופת החופש והחגים לא מצאתי את הזמן שכל כך רציתי עבור עצמי. דווקא כשהיו לי איי זמן לא מתוכננים שבהם, כביכול, יכולתי לעשות המון, התבלבלתי.

חקירה משותפת

הבנתי שאולי כמו שלי יש תחושות מנוגדות לגבי שגרה, כך ודאי יש גם אצל אחרים (שהרי אין באמת דבר חדש תחת השמש). ובכלל אני יותר ויותר רואה איך לאנשים שונים יש הסברים אחרים על אותו הדבר. זה מרתק בעיניי ומאפשר לי ללמוד עוד מכיוונים אליהם כלל לא הייתי מורגלת להתבונן.
עניין אותי לשמוע מה אחרים חושבים על מונח השגרה, מה זה עושה להם.

אז שאלתי.

תשובה אחת שקיבלתי הייתה:
"שגרה בשבילי היא יציבות וביטחון
שגרה בשבילי היא משהו שאני מוקירה אך גם משהו שמגיע למיצוי.
כשהיא מגיעה למיצוי אני זקוקה נואשות להפרד ממנה,
להתחדש, לעבור ולעשות שינוי, לא להאחז בה.
לפעמים זה קל, לפעמים זה קשה אבל הכרחי...
אני אוהבת שיגרה
אני אוהבת לשבור שיגרה כשהזמן והמקום מסמנים לי שהגיע הזמן להמשיך הלאה."

תשובה זו גילתה לי משהו שאולי בגללו מושג השגרה תפס אצלי דימוי לא כל כך טוב. ההיצמדות  attachment- זהו מונח מאד בודהיסטי, המתאר את ההיקשרות וההיצמדות שלנו לרעיונות, דפוסים, מערכות יחסים ועוד. ההנחה היא כי כשאנחנו נצמדים לדברים ונקשרים אליהם קשה לנו לשחרר אותם ואנו הופכים מזוהים עמם, לעתים רבות עד למצב של קושי וסבל של ממש.
לדוגמא, אדם שרגיל מאד לשגרת יומו עשוי להיות מופתע ומאוכזב ביותר אם פעילות מסויימת לא תתקיים, כהרגלה. זה יכול לעורר אצלו תחושות ורגשות של מרמור, כעס, עצבנות ותסכול שישפיעו על הדיאלוג עם אשתו וילדיו או עם קולגות בעבודה באותו היום, ויעבירו אליהם מידת מה מתחושות אלה, מבלי שאלה קשורות אליהם כלל.
ברגע שישנה ההיצמדות והאדם מזוהה כל כך עם תחושותיו הוא אולי יחפש וימציא אותם גם במקומות בהם אינם בהכרח קיימים וכך ישפיע הלאה על עולמו המורחב יותר.


צ'יפס סלק בתנור עם שמן קוקוס ומלח גס


שוברים שגרה

'הנה משהו קונקרטי לעבוד איתו' עלתה בי המחשבה.
בשגרה אכן יש יציבות, בטחון, הזדמנות לפעול בתנאים מוכרים ומוגדרים, אך מה קורה כשאלה ממצים את עצמם? מה קורה כאשר יש צורך לשנות את התנאים, לשבור את השגרה? עד כמה זה קל לנו לעשות?
האם אני מסוגלת להתייחס לשגרה כאל כלי ולא כאל מטרה?
האם כשתגיע הזדמנות שתצריך ממני לשבור את השגרה ולשנות אותה אוכל לעשות את זה? כמה מהר אפשר להסתגל לשינויים?
הנה איכות לחפש ביומיום- לאהוב את השגרה כפי שהיא, כמשהו שמשרת אותי ומאפשר לי ליצור ולהתפתח, לעבוד בזכות עצמי ובמקביל, לאהוב את שבירת השגרה, את השינוי, ההתחדשות והבנייה מחדש של משהו.
לתפור את המציאות שלי לפי מידתי, בזמן אמת. מבלי "להכנע" לשגרה, "להלחם" על השגרה, "להצטמצם" או "לכבות את עצמי" בשם השגרה.
השגרה היא עוגן. בהחלט. וכל עוגן מחביא בחובו גם את האיכות של הוצאתו מהים וקיפולו אל סיפון הספינה בכדי שזו תוכל להמשיך הלאה בחיפושיה אחר מקום חדש לעגון בו.

תשובה נוספת שקיבלתי כמו ממשיכה את הקו הטבעי של מחשבותיי:
"אם היו שואלים אותי במה אני בוחרת, אבל באמת בוחרת, נראה לי שהייתי בכל זאת בוחרת לחיות עם רמה מסויימת של שגרה... נדמה ששגרה היא אנטידוט לריגושים, ואני מצאתי שהיא דווקא יכולה להיות מצע פורה עבורם. במעטפת הבטחון שהיא מעניקה- היא נותנת לי גם מקום ליצור, ולהגיע לשקט שמאפשר לי התחברות עמוקה אל עצמי ואל יקיריי.
 ושבירת השגרה היא משהו שמכריח להתבונן בכל פעם מחדש בכל ההתניות, ובמה שמפעיל אותי."

שגרה נתפסת בעיני אנשים רבים כמשהו המנוגד למצב של ריגושים, התרגשות, חוויות עוצמתיות וסוחפות.
אם נתבונן בתחום הזוגיות, למשל, נראה שבהרבה סדנאות ומאמרים עולה עניין השגרה שזוגות נשואים נכנסים אליה, איך חסרים שם ריגושים ויש ללמוד לייצר אותם.
ואולי יש בכך משהו מן האמת.
בתחילת כל קשר וכל עשייה יש את ההתרגשות הראשונית, את הפרפרים בבטן, את ההליכה אל הלא נודע. והנה כשאנחנו כבר יודעים משהו ומכירים אותו הוא פחות מרגש אותנו.

'רגע, רגע', קופץ לו הקול החוקר מתודעתי,
'זה שוב מאד על פני השטח, מה שאת אומרת',
-מקשיבה-
'זיכרי את ההשתוקקות שלך לשגרה דווקא כמשהו המאפשר העמקה'
זה נכון, אני יותר ויותר מבינה שהשגרה איננה נגדי, היא בעדי. ואם אסכים לשחרר את הקונספט שיש לי לגביה, אוכל להעזר בה בכדי להעמיק את ההתבוננות שלי בעצמי, בהתניות שיש לי לגבי דברים, לגבי אנשים ולהשתחרר מהרבה מטען עודף שאינו הכרחי לי כבר ורק מכביד על ההתקדמות שלי בדרך

עוגיות קנמון חמאה על בסיס קמח שקדים
המתכון של ליאור מור מכאן

 השגרה המבורכת

מאחר והשגרה אינה המטרה, אלא הכלי כדי להשיג מטרות שונות יש להמשיך ולתחזק גם אותה. יש לשמור על רמת מתח מסויימת ולא לשחרר הכל ולתת לשגרה לסחוף אותי. אם לא אשמור על מתח מסויים של עשייה- כוונה- מטרה אוכל בקלות "ליפול" למקום של 'צריך להביא את הילדים לגן ולקחת אותם משם. וגם צריך לעשות סידורים, קניות, טלפונים, לעבוד, בישולים' ו....טראח הלך לו כל היום  מבלי שהספקתי לגעת בדברים שבאמת חשובים לי, להתפתחות ולהתקדמות שלי. ולאט לאט אהפך להיות בת דמותו של הדימוי האפור, חסר החן, המשעמם שלא רציתי בו.

בשמחה אני לוקחת על עצמי את האתגר של החיים בדו קיום מפרה עם השגרה, את השמירה של המתח הכמו ראשוני עם התפקוד היומיומי ה"רגיל".



שאריות של תפוחים ובננות שנשארו על השיש נחתכו, נזרקו לתבנית ביחד עם כמה קוביות שוקולד מריר מפוררות.
עליהם נשפכו מיכל שמנת מתוקה מעורבב עם 3 כפיות קמח קוקוס, תמצית וניל וקנמון. 
והופ לתנור שחומם ל180 מעלות לכחצי שעה (אולי קצת יותר) עד שהתייצב מספיק. זה לא יציב כמו עוגה בחושה, מרקם קצת רך יותר
אוכלים עם כפית....

יום שלישי, 6 באוקטובר 2015

חוזרת לעבוד באופן רשמי!

לאט לאט הטלפונים מתחילים להצטבר, היומן מתחיל להתמלא


כנראה ש'אחרי החגים' כבר בפתח
כנראה שאנחנו פה כבר מספיק זמן
כנראה שכבר נחתנו, התמקמנו, התארגנו והתחלנו להרגיש מספיק בבית
כנראה שאני כבר מרגישה מספיק בנוח לומר לעצמי שאני חוזרת באופן רשמי לעבוד, במקום חדש לגמרי


אז מוזמנים- באופן רשמי וחגיגי- לחזור ולהפנות אליי מטופלות לייעוצי הנקה באזור רמת הנגב רבתי בואכה מצפה רמון, ירוחם ואפילו באר שבע.
וגם מטופלות ומטופלים לייעוצים בנוגע לשינויי תזונה ואורח חיים בביתי שבמדרשת בן גוריון ואונליין/ טלפון גם כן.
אני מציעה מגוון של דרכים לעבוד אתי, כל אחד לפי צרכיו ויכולותיו. ממפגש חד פעמי ועד ליווי ממושך של כמה חודשים ו"מנוי" על בסיס חודשי של עבודה יומיומית. אפשר לתפור "חליפה" שתתאים לכל אחד.
מי שרוצה לארגן הרצאה, קורס או סדנא מאד מוזמן ליצור אתי קשר


לפרטים נוספים אודותיי מוזמנים לקרוא עוד
נהיה בקשר