"סתם" תבשיל בשר

תבשיל פשוט של בשר, כמנה עיקרית עם תוספות של ירקות ואורז ליד או לצד סלט, טחינה וכדומה.
אני השתמשתי פה בנתחים של צ'אך, אם כי כל נתח לבישול איטי יעבוד פה מעולה. לבחירתכם. אפשר גם לבקש מהקצב והוא יעזור לכם

חומרים

2 כפות שמן קוקוס/ שומן בקר
1 ק"ג נתח בשר לבישול איטי חתוך לקוביות
2 בצלים
כמה שיני שום
3-4 גבעולי סלרי
1 קופסא קטנה של רסק עגבניות בלבד (בלי כל מיני חומרים נילווים. תקראו את רשימת הרכיבים בבקשה)
מלח, פלפל וכל תבלין שאוהבים אצלכם (פפריקה, כורכום, כמון? מה שהולך לכם)
אופציונלי- כוס ציר עצמות (אפשר להחליף גם במים, אם כי הציר בהחלט מעשיר את הטעם)
כמה ענפי רוזמרין, אורגנו, טימין

אופן ההכנה

קוצצים את הבצל, השום והסלרי.
חותכים את נתחי הבשר לגודל המתאים לכם. ככל שהנתחים יהיו קטנים יותר הבישול יתקצר כמובן. אני אוהבת לפעמים נתחים גדולים שלוקח להם זמן להתבשל ולספוח טעמים
בסיר רחב מחממים את השומן ומטגנים את הבצל

אין, אין על הרגע הזה בו הבצל הופך לשקוף ומוזהב ורך כזה בתחילת הבישול

מוסיפים את השום והסלרי לערבוב לעוד כמה דקות וזורקים פנימה את נתחי הבשר לצריבה מכל הצדדים תו"כ ערבוב.
אנחנו מחפשים את הרגע בו נתחי הבשר הופכים חומים, כך שכל התהליכים הפנימיים שלהם מתחילים להניע.
עכשיו מוסיפים את רסק העגבניות ואת התבלינים למיניהם ומערבבים היטב, מוסיפים את הנוזלים (ציר או מים. ממש ממליצה על ציר. פה ובכלל, מעבר לטעם זה מוסיף גם איכות מזינה מאד לאוכל).
מערבבים היטב, מביאים לרתיחה ומקטינים את האש.
מבשלים במשך כשעתיים, עד שהנוזלים הצטמצמו והבשר רך ומוכן לאכילה.

בחצי שעה האחרונה בערך מכניסים את ענפי הרוזמרין, אורגנו, טימין לספיחת הטעמים שלהם. פשוט מניחים מעל וסוגרים את מכסה הסיר

אנחנו אכלנו ביחד עם ירקות בתנור עם שמן קוקוס ותבלינים ועם תבשיל מנגולדים (בסגנון כזה או אחר)

מרק ירוק- לבן

אמא שלי הייתה אצלי ונתנה לי רעיון להכין מרק ירוק.
בדיוק קיבלתי את משלוח הירקות מהחווה במרחביה והיו דברים שלא נכנסו למקרר, כך שהשארתי אותם בחוץ כדי להכין מהם מרק באמת.
אני יודעת שקצת מתחמם כבר, אולם בכ"ז עוד קצת קריר בערבים ובבקרים, כך שאני לגמרי עוד יכולה לאכול מרק- ואתם?
מה גם שזה נראה לי הרגע האחרון להכין מרק מכל מיני שורשים שודאי ייעלמו להם עם העונה...

חומרים

2 שורשי סלרי
2 שורשי פטרוזיליה
2-3 לפתות
2-3 קולרבי
2 בצלים
2 תפוחי אדמה
6 קישואים בהירים
פיסת שורש ג'ינג'ר
פיסת שורש כורכום טרי
4-5 שיני שום
2 כפות שמן קוקוס
כפית זרעי כמון
כף מלח גס
1/2 כפית פלפל שחור גרוס
2 עלי דפנה

אופן ההכנה

קוצצים את הבצל. מחממים שמן קוקוס בסיר גדול ומטגנים את הבצלים עד להזהבה

קוצצים את השורשים לקוביות ומוסיפים לסיר, ביחד עם זרעי הכמון.
מערבבים היטב במשך 2-3 דקות בתנועות מהירות

מגרדים ג'ינג'ר וכורכום ומוסיפים לערבוב

מוסיפים את שאר התבלינים ומים עד לגובה הרצוי (אפשר להחליף חלק מהמים בציר עצמות לתוספת של חלבונים זמינים, מינרלים ורכיבים המחזקים את מערכות הגוף)

מביאים לרתיחה, מקטינים את האש ומבשלים כמחצית השעה, או עד שהירקות התרככו.
בודקים ומתקנים טעמים וזורקים פנימה את העלים של שורשי הפטרוזיליה והסלרי, לתוספת טעמים (אפשר לאכול אותם אח"כ, או שלא)

כמו טורטילות- או- 'הכל עניין של שיווק'

אני קוראת המון בלוגי אוכל מהארץ ומהעולם, רובם סביב הפליאו, מן הסתם, אם כי לא רק, כי להרבה אנשים יש רעיונות מעניינים...

אחד הפוסטים שתפסו אותי לאחרונה הוא של טורטילות מכרובית מהבלוג הזה [שאגב נחשו בן כמה כותבו? לא, לא... תקראו בעצמכם].
בעודי עוברת על המתכון חשבתי לי שזה בסה"כ דיי דומה ללטקעס, אם כי מכרובית. ובעצם יש לי מתכון קצת דומה לזה בבלוג של לביבות אפויות בתנור. ובכ"ז, מאחר ואני אוהבת כל דבר עם כרובית ויש במתכון הזה משהו שמזכיר את פיצת הכרובית הנחמדה ובעיקר כי הגיעה לי כרובית ע-צ-ו-מ-ה במשלוח האורגני האחרון ולא היה לי מקום בשבילה במקרר....
טוב, הבנתם כבר, נכון?
פשוט חיפשתי תירוץ להכין את ה"טורטילות" האלה (זה כ"כ לא בתרבות, שלי לפחות, האוכל המקסיקני...) אז מה זה משנה איך קוראים להן ואיך ולמה רוצים לשווק לי אותן?

 גיליתי שגם ללורן יש מתכון דומה 

חומרים

1/2-3/4 כרובית
2 ביצים
מלח, פלפל, תבלינים שאוהבים
[אני הוספתי גם 1/2 בצל קצוץ דק דק שחיכה לי על השיש וממש התאים פה. אפשר גם שום וכו']

אופן ההכנה

מחממים תנור ל-180 מעלות ומניחים על תבניות ניירות אפייה.
מהכרובית מכינים "אורז", כמו במתכון הזה למשל (רק את החלק הראשון, כן?). כלומר, מכניסים למעבד המזון וקוצצים עד שהכל טחון בצורה אחידה למרקם של מעין אורז/ קוסקוס. אח"כ מניחים במחבת/ סיר עם מעט מים/ ציר עצמות ומבשלים 5-10 דקות, עד שהכל מתרכך.
אפשר גם להכין הפוך, שזה מה שאני עשיתי הפעם- למה? כובע!
מבשלים/ מאדים כרובית עד שהיא מתרככת מעט ואז טוחנים אותה למרקם דקיק

זה לא באמת משנה לטעמי, בשני המקרים זה יוצא טוב! ומתאים להמשך המתכון הזה.

עכשיו צריך לסחוט את הנוזלים. מעבירים את "אורז" הכרובית דרך בד חיתול וסוחטים היטב

בסופו של דבר אנחנו צריכים 2 כוסות דחוסות של "אורז" כרובית כדי להשלים את הטורטילות האלה

מערבבים את הכרובית עם הביצים והתבלינים

בתבנית מניחים ערימות מהבלילה ומשטחים אותן בעיגולים דקים יחסית, כך שהם שלמים ולא קרועים באמצע, כלומר לא רואים את נייר האפייה באף "חור" של הבלילה

אופים כ-10 דקות, מוצאים מהתנור, הופכים ואופים בצד השני עוד 5-7 דקות

אפשר להסתכל ולראות אם זה נראה "מחובר" "ביחד" "יבש" וכו'- מה שנכון לכם.
מוציאים ומניחים להם להצטנן על רשת ואז אפשר לעשות את מה שהציע ג'ושוע בפוסט שלו- מחממים מחבת שטוחה היטב, כך שהיא חמה חמה, ונותנים לטורטילות צריבה בחום- בלי שמן- למשך כמה דקות מכל צד. זה צורב והופך אותן לקצת יותר קריספיות

שמים לב שמתמונה לתמונה יש פחות?

כדאי לתת להן להתקרר מעט, אם כי אני התקשיתי לעמוד בפיתוי...

מעולה כפי שזה, או ביחד עם שמנת של פעם וירקות.
אפשר גם את כל הקטע המקסיקני הזה של בשר, גואקמולה, סלסה וכו'. איכשהו זה פחות זמין לי באופן אישי...
לא משנה איך תאכלו את זה ואיך תקראו לזה- זה סופר טעים!!!
לא בטוחה שזה לגמרי לוקח כמו טורטילות או wrappes כאלה ואחרים, אם כי זה בהחלט יכול "להחזיק" דברים בסגנון פיתה דרוזית/ לאפה וכו'

אה, נשארה לי קצת בלילה שלא היה לה מקום בתבניות
טגנתי אותה עם שמן קוקוס
יאמי!

אטריות אורז קצת אחרות

אורז לבן נחשב ל"פחמימה בטוחה" בתזונה הפליאוליתית. לא כי הוא מזון קדמוני במיוחד- הוא לא- אלא כי אין בו חומרים שמגרים כ"כ את הגוף, עבור מרבית האנשים (בשונה מחיטה ומדגנים המכילים גלוטן, למשל).
לאורך הזמן הבנתי שאני מאלה שצריכים יותר פחמימות מאחרים ולכן אורז לבן, בטטות ופירות אלה מזונות שאני אוכלת בתדירות גבוהה יחסית ולי זה מתאים (למה? אולי יש קשר למבנה גוף, לגנטיקה, למצבי הקיומי בלמעלה מעשר השנים האחרונות של הריונות והנקות ועוד. לא מתווכחת עם זה, מקבלת ומאמצת).

רציתי להכין אטריות אורז כלשהן, אבל לא היו לי...
ואז נזכרתי שיש לי דפי אורז שפעם קניתי כדי להכין ספרינג רול'ס כאלה [שלא ממש תפסו אצלי בבית]

החלטתי לבדוק מה יקרה להן אם אשנה להן קצת את הצורה ואשרה במים

שיעור יצירה במטבח

פסים ואז ריבועים

ולמים
לכמה זמן, אולי דקה או קצת יותר, עד שמתרככות
תבדקו

מסננים ומניחים קצת זמן שהמים יזלגו להם

והנה- אטריות אורז, כמו הרחבות האלה שיש בתאילנד ואני לא מוצאת בארץ
הוספתי קצת שמן זית ומלח כדי שלא יהיו דביקיות כאלה
השאריות נשמרו במקרר, בלי סגור, במשך 2-3 ימים במצב טוב
[אח"כ אפשר להוסיף למוקפצים, למרק וכו']

אפשר לעשות איתן המון דברים- להקפיץ, להוסיף לסלט, להגיש עם רטבים

הכנתי שני רטבים:
בולונז (עם לב בקר טחון, ברור)
ושמנת עם כמה סוגי פטריות

הילדים לא ממש אהבו את סוג האטריות הזה (טוב, הם לא ממש מתים על אטריות שאינן פסטה... כבר ניסיתי הרבה סוגים).
לגדולים זה היה ממש טעים!

מנה שממש הזכירה לי את תאילנד- אטריות אורז רחבות מוקפצות עם ירקות
כרוב, גזר, שום, תרד, פטריות, פטרוזיליה וקצת רוטב סויה
מנה שעושה-לי- שקט

אידלי, אידלי, אידלי idli

לא יודעים מה זה אידלי?
טוב, לא מאשימה אתכם... לא כולם מכירים את זה.
מי שהיה בדרום הודו בטווווח מכיר.
אלה מעין לחמניות אורז שנאכלות בדרום הודו כארוחת בוקר, ביחד עם מגוון מטבלים חריפים למיניהם, כמו סאמבר וצ'אטני קוקוס.

ולמה נזכרתי בהם פתאום?
נתקלתי בפוסט של סטפן גויאנט על אידלי, שמסתבר שאלה בכלל לחמניות אורז ועדשים שמכינים אותן בשיטה מסורתית של השרייה והתססה- כמה גאוני! כדי למקסם את הערך התזונתי של האורז והעדשים!- ומייד נזכרתי בחיבתו הרבה של בעלי למעין לחמניות האלה. חיבה כזו שגרמה לו לקנות את המכשיר הייעודי לאידלי, בפעם האחרונה שהיינו בהודו. כן, כן,... סחבנו איתנו את הסיר הזה, שהוא בעצם מעין סיר אידוי משוכלל כזה, עם מקום ייעודי לאידלי'ס. קנינו אז גם את כל המרכיבים, אולם אחרי שהם ישבו בארון במשך 2-3 שנים החלטתי שהגיע זמנם לפגוש את הפח.
הסיר נשאר ודחפתי אותו איפושהו באיזה ארון שכוח אל.
מיד כשקראתי את הפוסט (באמצע הלילה, יש לציין) מהרתי לבדוק שהוא עוד שם. ואכן... ישב שם וחיכה לי שאגלה אותו מחדש

שמחתי מאד! כי על אף שאפשר להכין את האידלי גם ללא הסיר הייעודי, זה עוד יותר כיף שיש אותו, נכון?
לא בטוחה שאפשר יהיה להשיגו בארץ, אולי בחנויות המתמחות באוכל הודי... אם כי, כאמור, הבנתי שתבניות מאפינס עושות את העבודה ואפילו אפשר לאפות את התערובת, כך שמתקבל משהו ממש דומה לאידלי המקורי.

זוכרים שכתבתי שמדובר בתהליך של השרייה והתססה? אז זה לוקח קצת זמן, נכון?
אם כן, יש להתחיל את התהליך מתישהו. ועושים את זה ע"י השריית אורז לבן בנפרד ועדשים בנפרד. בערך כמות של 2 כוסות אורז (לבן או מלא) על כוס 1 עדשים. כדאי גם להוסיף 1 כפית של זרעי חילבה להשריית העדשים.
במסורת מכינים את האידלי עם urad dahl לא היה לי כמובן... ומה שהיה לי זה רק עדשים אדומות... אז עם זה הכנתי. נראה לי שיצא סבבה...
אני מבינה שאפשר להתנסות במגוון של עדשים שבטח ישפיעו במעט על הטעם ועל הערכים התזונתיים.
מזכיר לכם משהו? לי זה מיד הזכיר את האוטאפאם שמזמן כבר לא הכנתי (גוללו למטה, למתכון האחרון). רצתי לקרוא את המתכון שוב ו... בהחלט יש לא מעט דמיון, רק ששם יש פחות דגש על ההתססה

חומרים

2 כוסות ארוז לבן או מלא
1 כוס עדשים (אם יש urad dahl הכי טוב, אחרת, מה שיש לכם)
1 כפית זרעי חילבה
1 כף מלח ללא יוד (כנראה שאחרת תהליך ההתססה לא יצליח)
מים ללא כלור (שוב, כנראה שעם הכלור תהיה השפעה לא טובה על תהליך ההתססה)


אופן ההכנה

כאמור מתחילים בהשרייה ללילה של האורז והעדשים. כל אחד בנפרד!
למחרת מסננים את המים מהעדשים ומהאורז

טוחנים כל אחד מהם בנפרד בבלנדר/ מעבד מזון.
העדשים צריכות לצאת כמעין ממרח אחיד

האורז יוצא במרקם גס כזה

אפשר להוסיף מעט מים לטחינה. יש מקומות בהם כתוב שכדאי להשתמש במיי ההשרייה ויש כאלה בהם כתוב דווקא לא להשתמש במיי ההשרייה.
תחליטו לבד!
אח"כ מערבבים אותם בקערה גדולה

מערבבים פנימה את המלח ומים עד לקבלת עיסה אחידה שאינה נוזלית מדיי

מניחים לכל התערובת הזו לתסוס במשך 24-48 שעות במקום חמים (אך לא חם מדיי) במטבח.
אני הצצתי עליה מדיי פעם ומאחר ויצאו לי ימים ממש חמים הוספתי קצת מים וערבבתי אחרי כמה שעות.
הריח נשאר טוב ולא "מקולקל" לאורך תהליך ההתססה וכך ידעתי שהכל בסדר.

כאשר נראה שהגיע הזמן, בטווח הזמנים הנ"ל, מניחים בתבנית מאפינס או בסיר ייעודי לאידלי את התערובת, עד לגובה חצי מהתבנית

מאדים מעל מים רותחים במשך 15-20 דקות, או עד שהאידלי מוכנים (אפשר להכניס סכין/ קיסם למרכז כדי לראות הוא יוצא נקי). כאמור, ניתן גם לאפות ב-180 מעלות למשך זמן דומה

אגב, עם אותה תערובת מכינים גם מסאלה דוסה. גם מאכל דרום הודי מובהק שהוא מעין פנקייק (זה כבר ממש מזכיר את האוטאפאם, נכון?).

לכבוד המאורע הכנתי גם צ'אטני קוקוס חריף!
נזכרתי בשמחה שלדגנית, שכנתי, יש שיח קארי מפואר ומיהרתי לברר מתי היא תהיה בבית, כדי שאוכל לבוא ולקטוף עבור הצ'אטני (אפשר בטח להכין גם עם עלי קארי מיובשים)

חומרים

1 כוס פתיתי קוקוס טחונים
1/3 כוס חומוסים מונבטים (אפשר גם אחרי בישול. זה מה שבדיוק היה לי ויצא מעולה)
1 פלפל צ'ילי ירוק (בפעם הבאה אכין עם יותר, זה באמת נתון לטעם האישי שלכם)
מים לפי הצורך וההעדפה האישית (האם תרצו שהצ'אטני יהיה דליל או סמיך יותר)
מלח, לפי העדפה אישית- 1/2 כפית בערך או יותר

לתיבול:
1 כף זרעי חרדל (צהוב או שחור או מעורב)
חופן עלי קארי טריים
1 שום קצוץ
2 כפות שמן קוקוס
[במקור גם 1 כפית של urad dahl שלא היו לי ולכן לא השתמשי בזה]

אופן ההכנה

במעבד מזון טוחנים את הקוקוס, החומוסים והצ'ילי למשחה אחידה.
מוסיפים מלח ומים לפי הכמות הרצוייה.
כאמור אפשר ממש לשחק פה עם הטעמים ועם מידת הדלילות- סמיכות

במחבת מחממים את שמן הקוקוס ומוסיפים את זרעי החרדל ועלי הקארי. כהחרדל מתפצפץ לו מוסיפים את השום לעוד קצת זמן ומסירים מהאש

מוסיפים לתערובת הקוקוס

ככה הכל נראה כשזה ביחד- אידלי וצ'אטני קוקוס מהמם (לגמרי מאמצת את זה גם לארוחות אחרות. קל להכין ויאמי ברמות!)

שיפודי סלמון

אני יודעת, בטח כולם כבר מכירים את הטריק הזה.
בכלל, זה לקוח מעולם המתאבנים בארועים, אם כי מעולם לא חשבתי לאמץ את זה הבייתה, עד שקראתי רעיון של לימור תירוש לעשות זאת. מיד אימצתי בשמחה.
הילדים מאד נהנו!
טוב, מי לא אוהב אוכל בשיפודים?