"מה יש לצהריים???????? אני רעבה!!!!!!!" נשמע לכם מוכר?

הורים רבים משתפים אותי באתגר היומיומי המתחדש שלהם- מה להכין לארוחת הצהריים.


לפעמים הצורך הזה עולה רק כשהילדים מסיימים את תקופת הגן ומתחילים את ביה"ס ולפעמים אף קודם לכן.


יש לא מעט הורים המעוניינים להציע מגוון תזונתי איכותי לילדיהם ומואסים בארוחות מוכנות מהסופר. הם בוחרים להזין את משפחותיהם באוכל אמיתי, בייתי, טעים ובעל ערך תזונתי גבוה. שאין בו חומרים משמרים, מוצרים מעובדים וכל מיני תוספים בסינית מדוברת. ועם זאת לא כולם מרגישים מאד יצירתיים במטבח. יש אנשים שרק למדו לבשל כשילדיהם התחילו לאכול ולא מרגישים שזה בא להם בקלות.

מתוך ההבנה הזו ומהסתכלות על ההתנהלות במטבח הפרטי שלי הבנתי שאני יכולה להציע כל מיני רעיונות כדי לעורר השראה ולאפשר גם לאחרים להכין אוכל איכותי ובריא שלא בהכרח יחזור על עצמו בכל פעם (וגם קבלתי בקשה מפורשת לשתף מהידע והנסיון שלי, אז החלטתי ללכת על זה. תודה חן!)

קוקו, משוגע על בישול

יום רביעי, 29 בפברואר 2012

סלט שורשים או סלט פקעות?

זה סלט שכבר יצא לי להכין כמה פעמים.
במפגש הבישול האחרון שהעברתי (מפגש פרטי) הכנו אותו שוב.
הייתה בקשה מאחת החברות בפייסבוק לשתף אותו, אז הנה ליאה.

זה סלט דיי פשוט ואפשר לגוון את מה שנכנס אליו.
תמיד התייחסתי אליו כאל "סלט שורשים" אולם כשמסתכלים באמת, יש בו יותר פקעות משורשים...
אז תחליטו אתם איך לקרוא לו


חומרים

סלק בינוני (או 2 קטנים)
קולרבי
2 גזרים
עלי רוקט
[אפשר להוסיף נבטים]
לרוטב: שמן זית, לימון, מלח, פלפל
או: חמאת שקדים/ בוטנים/ אגוזים, שן שום מעוכה, מעט מיץ לימון, מעט רוטב סויה/ מלח לדלל עם מעט מים

אופן ההכנה

מגרדים את השורשים בפומפיה גסה .
מוסיפים פנימה את עלי הרוקט כשהם קצוצים או קרועים ביד.
מערבבים את חומרי הרוטב שנבחר ויוצקים מעל הסלט. מערבבים היטב.
טועמים ומתקנים תיבול לפי הצורך


יום שלישי, 28 בפברואר 2012

בואו נדבר רגע על טחינה

טחינה היא חלק כל כך יומיומי ושגור מהתפריט שלנו בבית, עד שאני כמעט ולא עוצרת רגע להתעכב עליה.
אולם לאחרונה נתקלתי בלא מעט אנשים שלא ממש מבינים מי נגד מי בכל העניין הזה של הטחינה.
כלומר, הם שמעו...קראו... ואפילו התחילו לצרוך טחינה מלאה... אולם זה עדיין לא מספיק מובן.
אז הנה הנסיון שלי לעשות קצת סדר.

זה פוסט ותיק שלי על השומשום המלא (יש שם גם מתכון לעוגיות טחינה. מעולות בעיניי!)
ועדיין אני רוצה להוסיף.

זה שברור ששומשום מלא עדיף על שומשום לבן, את זה נראה לי רבים כבר הבינו והפנימו.
אולם יש לזה עוד המשך.
בשומשום יש חומצה אוקסלית שעשויה לפגום בספיגת המינרלים הכל כך חיוניים (ובכמויות המדהימות) שהוא משפיע עלינו.
על מנת לבטל את השפעתה של החומצה האוקסלית וכדי שכן נצליח להפיק ממנה את מה שאחנו רוצים כדאי להנביט את זרעי השומשום לפני הטחינה.
את זה הבינו כבר בכמה חברות ויש לקנות טחינה משומשום מלא ומונבט.
ההבדל המיידי הוא בטעם (ו...נכון, גם במחיר. הטחינה הזו יקרה יותר). טחינה משומשום מלא ומונבט היא מתקתקה יותר ולא מרירה כמו הטחינה שהיא "רק" משומשום מלא.
כבר יצא לי לטעום טחינות שהיה כתוב עליהן שהן משומשום מלא ומונבט, אולם זה לא ממש בא לידי ביטוח בטעם. היא עדיין נשארה מרירה. אני משערת שיש משמעות למידת ההנבטה.
מודה שלא נברתי עד כדי כך, כי יש לי סוג אחד שאני אוהבת וצורכת ולא היה לי צורך לחפש הלאה



את הטחינה הזו אפשר לאכול כמו שהיא, בכפית, מרוב שהיא טעימה כ"כ ואפשר גם להכין ממנה את מטבל הטחינה המסורתי.
אני מכינה הכי הכי פשוט, כדי שמי שאוהב יצטרף אליי:
מיץ מלימון, מים עד להגעה למרקם הרצוי (אוהבת אותה סמיכה ולא נוזלית) ומלח עשבים.
אם יש זמן להשקיע (או אם בעלי מכין) יהיו בה גם שום, עלים ירוקים קצוצים ותבלינים כמו כמון וזרעי כוסברה.

כמובן שאפשר לשלבה גם ממאפים, תבשילים ועוד.

איך אתם אוהבים את הטחינה שלכם?

יום שני, 27 בפברואר 2012

קציצות כבש ברוטב מתקתק

התחשק לי משהו עם טעם מאד מסויים. מכירים את זה, שבא לכם טעם מאד ספציפי?
רציתי קציצות שיהיה בהן גם כבש, טעם קצת אחר, וגם רוטב מתקתק כזה. לא עגבניות.
איכשהו תאנים מיובשות התחברו לי נפלא לקונספט הזה.
יצא לי בדיוק מה שחיפשתי, וזה לא דבר של מה בכך...

*** כדי להתאים לפרוטוקול האוטואימוני AIP אפשר פשוט להוריד את הצנוברים ואת הפלפל החריף וההל ***

חומרים

לקציצות: 1 ק"ג בשר טחון (בקר וכבש ביחד)
2 גזרים
1 קישוא
1 בצל גדול
כמה שיני שום
שפע של עלים ירוקים (כוסברה, פטרוזיליה, שמיר וכל מה שאוהבים)
2-3 כפות צנוברים
תבלינים: מלח, פלפל

לרוטב: 2 בצלים
2-3 גזרים גדולים
כמה שיני שום
6-7 תאנים מיובשות
תבלינים: מלח, פלפל, אפשר קצת פלפל חריף, קנמון, הל, ציפורן

אופן ההכנה

התחלתי עם הכנת הרוטב, כדי שהוא יתבשל וטעמיו יתכנסו לקראת הקציצות.
את הגזר חותכים לעיגולים, את הבצל קוצצים ואת השום פורסים. התאנים יכולות לחכות רגע, אולם בהמשך נרצה לחתוך אותן לקוביות קטנות


בסיר רחב מחממים מעט שמן זית, זורקים פנימה את הגזרים ומערבבים היטב.
אפשר לסגור את הסיר ל1-2 דקות, כדי שאלה יתקרמלו להם שם לבדם.
אח"כ מוסיפים את הבצל ואת השום לעוד ערבוב קל והזהבה.
מוסיפים מעט מים, אפשר גם מעט מעט סילאן, אם רוצים, אולם לא ממש חייבים. הגזר, הבצל והתאנים יביאו אותנו לטעם המעט מתקתק פיקנטי הזה שחיפשתי.
לא צריך הרבה מים, כדי שזה לא ייהפך למעין מרק. אני רוצה רוטב. אם כי ההחלטה, כמובן, בידיכם.
אם יש לכם, במקרה, מיי בישול של סלק, או מים מאידוי של ירקות כתומים מתקתקים, אפשר להוסיף במקום המים.
אחרי הרתיחה אני מוסיפה את התאנים הקצוצות. אפשר להשאיר תאנה אחת או שתיים כדי להניח מעל הקציצות אחרי שהן נכנסו כבר לסיר



במקביל אני קוצצת את כל הירקות במעבד מזון ומערבבת עם התבלינים, הצנוברים והבשר בקערה גדולה


יוצרת קציצות וכשהרוטב הצטמצם לו זמן מה והוא מבעבע, אפשר להתחיל לזרוק את הקציצות פנימה. כמה שנכנסות לכן, כדאי לצופף אותן בפנים


מעל, כאמור, אפשר לזרוק קצת מהתאנים הקצוצות ואפשר גם להרים קצת מהרוטב בכף עמוקה ולשפוך מעל הקציצות.

הקציצות יכולות להתבשל 20-30 דקות, או כמו שהיה אצלי כשעה על אש ממש ממש נמוכה (כי יצאתי לאסוף את הילדים בדיוק)

מצליחים להריח את זה? השילוב של הכבש והתאנים חלומי בעיניי


yummy yummy in my tummy!
כמו שאומרים אצלנו.
אני ובעלי התעלפנו מהקציצות


הגדולה אכלה, אולם העדיפה בלי הרוטב, כי הוא היה לה מתוק וזה היה מוזר ביחד עם המלוח.
הקטנים הגיעו שבעים מהגן.
נשארה לי עוד תערובת וביום שאחרי הכנתי אותה בלי הרוטב, פשוט כקציצות בתנור שנאכלו ע"י כולם.

מסקנה: מותר לאמא שיהיו לה גחמות.
זה בסדר אם לא כולם משתפים פעולה.
אני חיה עם זה בשלום ודואגת לפתרונות שיתאימו גם לאחרים, מבלי לוותר על עצמי.

יום ראשון, 26 בפברואר 2012

ירקות מאודים

עוד משהו מאד בסיסי, אולם הרבה אנשים לא עושים את זה.
למה? כי זה נשמע אולי בריא מדיי, או שאין את הכלים המתאימים (מה, לקנות עוד משהו למטבח?), או שסתם קשה להניע שינוי.

אז למה ירקות מאודים? 
כי צורת הבישול הזו משמרת בצורה הטובה ביותר את הערכים התזונתיים של הירקות.
רואים את זה הכי טוב על הצבע שלהם.
ירק שמתחיל לאבד מהערכים התזונתיים שלו מאבד גם מהצבע שלו.
מכירים את השעועית הירוקה העייפה בבופה? או הברוקולי בצבע ירוק- עמום?
אלה ירקות שכבר איבדו חלק מהרכיבים התזונתיים החיוניים שלהם. אז אמנם זו אינה הסיבה היחידה לאכול ירקות (אם כי, תודו שזו סיבה טובה), אולם אם כבר אוכלים למה שלא נאכל את הדבר האופטימלי ביותר?

איך מאדים ירקות?
אפשר בפשטות ואפשר עם סלסילות אידוי למיניהן.
מי שלא רוצה/ יכול להשקיע בלקנות סלסלת אידוי מסוג כזה או אחר (אגב, זו אינה הוצאה גדולה כ"כ. שיטוט מהיר ברשת מגלה לי סלסלות אידוי מבמבוק וגם מנירוסטה, ועוד נירוסטה אחת. זאת יותר מעוצבת כזו...)
יש גם סירים ייעודיים לאידוי (פה למשל אפשר לראות כמה וכמה אפשרויות) או סירי פסטה וקוסקוס שיש להם מסננת באמצע שיכולה לשמש לאידוי של ירקות.
בקיצור, יש לא מעט פתרונות אפשריים. אפשר אפילו להניח מסננת על סיר.

מה צריך להיות בסיר עצמו?
פשוט מים! כן, זה ממש פשוט.
מרתיחים מים בסיר ומניחים מעליו את סלסילת האידוי (איזו שתבחרו) ובתוכה את הירקות. חתוכים בצורה כזו או אחרת.
הירקות יתבשלו על אדי המים ויהיו מוכנים כשהם רכים מספיק לטעמכם.

מה עושים איתם לאחר מכן?
אפשר פשוט לאוכלם כפי שהם.
אפשר לטפטף מעליהם שמן זית ומלח.
אפשר להכין מטבל כזה או אחר (כמו הברוקולי המאודה עם רוטב חמאת הבוטנים). גם טחינה טובה תעשה את העבודה.
לאחרונה התחלתי להניח במיי האידוי תבלינים שנותנים את טעמם, דרך האדים, גם לירקות: פלפל חריף, פלפל שחור, עלי דפנה ועוד.
אפשר ממש להשתמש במיי האידוי להכנת ציר ירקות (עם כל הקליפות והחלקים שאתם לא משתמשים בהם מהירקות, בצל, גזר ושאר תבלינים) וזה יכול לשמש אתכם בתבשילים אחרים שתכינו בהמשך.
אפשר גם לבשל בקומה התחתונה משהו, כמו מרק או סלק ומעל להניח סלסילת אידוי עם ירקות אחרים. חסכון בזמן ובאנרגיה.
אפשר להכין מהירקות, לאחר האידוי, פירה מסוגים שונים או לערבבם באוכל עם מזונות אחרים. העיקר שהערכים התזונתיים שלהם נשמרים כך שצורה המיטבית.
בקיצור, תהיו יצירתיים ותתחילו ליהנות מהירקות שלכם גם בעוד דרכים




יום חמישי, 23 בפברואר 2012

ארוחת קומבינציה

לא הייתה לי ארוחה של ממש, אבל היו לי כמה וכמה מנות בבית.
החלטתי להרכיב אותן לארוחה אחת משביעה ומזינה, בצלחת אחת.

מה היה לי?
שאריות מרק כתום מלפני יומיים- שלושה
תבשיל פשוט של קינואה ביחד עם כרובית ותפו"א (ואריאציה של משהו שלא הצליח, בסגנון מדפקט לאפקט)
הפסטרמה הבייתית המעולה בהשראתו של דעאל

בסיר חיממתי את המרק ביחד עם כמה כפות מתבשיל הקינואה.
הוספתי פרוסות דקיקות של פסטרמה ויצאה לי ארוחה מושלמת!



לגבי הילדים (מיישמת את בקשתה של לימור מאתמול)- הקטנים יותר אכלו בגן ולא היו רעבים, הגדולה הייתה אצל חברה, אולם אני מניחה שהייתה מצטרפת אליי בשמחה (היא אוהבת כאלה בד"כ).
בעלי ואני מאד נהננו!

יום רביעי, 22 בפברואר 2012

סלט של אטריות אורז

עוד מתכון "סלטי", אם כי זה לא ממש סלט, אלא יותר משהו מהיר כזה של ערבוב כמה דברים ביחד.

מצאתי אטריות אורז דקיקות כאלה מאורז מלא ושמרתי אותן למתי שהו.
אז הכנתי אותן וחלק אכלו אותן כמו שהן "בלי כלום", חלק עם הטונה הקלאסית שלהם ואילו אני רציתי משהו אחר...
אז פשפשתי במקרר ומצאתי קומבינציה ממש נחמדה שקל לשחזר שוב.

חומרים

אטריות אורז דקות (בטח אפשר גם עם אחרות, או עם אטריות שעועית וכו')
5-6 פטריות שיטאקי טריות (בטח אפשר גם עם מיובשות, אחרי השרייה)
כמה פסי דלעת כבושה (כזו של סושי, שהיא קצת מתקתקה)
חופן עלי כוסברה (ואפשר גם בצל ירוק, אם יש)
חופן נבטי מאש (אפשר גם אחרים)
תבלינים: שמן קוקוס, רוטב סויה, שמן שומשום, שום, פלפל צ'ילי גרוס

אופן ההכנה

מכינים את אטריות האורז לפי ההסבר על האריזה. בד"כ מדובר על השרייה במים רותחים לדקה עד מספר דקות וסינון.
במחבת מחממים מעט שמן קוקוס ומטגנים פטריות שיטאקי ושום פרוסים ביחד עם קצת צ'ילי גרוס (לפי הטעם) למספר דקות ביחד עם רוטב סויה תו"כ ערבוב


קוצצים את העלים הירוקים ואת הדלעת הכבושה.
הרכבת המנה: בקערה מניחים את אטריות האורז, שופכים מעל את העלים הירוקים, את הדלעת הכבושה ואת נבטי המש, שופכים את הפטריות והשום ומוסיפים שמן שומשום ואם עדיין קצת יבש גם מעט מאד רוטב סויה


תוספת: אם היו לי נתחי עוף/ בשר/ דג/ טופו/ טמפה הייתי בהחלט מוסיפה למנה הזו ומקפיצה קצת לפני הפטריות והשום.

תוספת קצת יותר מאוחרת, לפי בקשתו/ה של האנונימי. מצרפת תמונה של אטריות האורז הספציפיות הללו.
מצאתי אותן בניצת הדובדבן, ראיתי גם בחנויות טבע אחרות


יום שלישי, 21 בפברואר 2012

דגים בתנור

בדרכו חזרה מהאוניברסיטה, בקשתי מדוד שיעצור בפרדיס, אצל מוכר הדגים.
הוא עשה קנייה נחמדה ביותר וחזר בין השאר גם עם שלושה דגי לברק.
חשבנו שנכין אותם כבר למחרת, אולם יצא שהם חיכו לנו כמה ימים במקרר.
היה בהחלט שווה לחכות, כי יצא ממש טעים וזה כ"כ פשוט להכנה...
אפשר להכין כך כל דג בתנור, לדעתי.

חומרים

דגים לפי מספר האנשים הסועדים (אנחנו הכנו, כאמור, 3 דגים שהספיקו לחמישתנו בכייף. כולם אכלו, בכמות כזו או אחרת)
לרוטב: 80-100 גרם חמאה (אני יודעת, יש כאלה שזה ייראה להם הרבה. אני אוהבת ולא רואה כל בעיה עם זה...)
4-5 שיני שום
מיץ מחצי לימון
1-2 כפיות מלח גס
2 בצלים בינוניים

אופן ההכנה

אם הדגים לא מנוקים ואתם יודעים איך לעשות זאת, לכו על זה. אנחנו קנינו דגים מנוקים כבר.
במחבת המסתי את החמאה והוספתי לה את פרוסות שיני השום להזהבה, ואת המלח. נתתי לזה כמה דקות והוספתי גם את מיץ הלימון. אחרי בעבוע וערבוב קל הנחתי בצד


חיממתי תנור ל 180 מעלות והנחתי את הדגים בתבנית (טעות, כדאי לשים נייר אפייה בלי כל החומרים המזיקים, כמובן. זה פשוט מקל על הניקוי אח"כ... איכשהו שכחתי מזה).
שפכתי מעליהם את הרוטב בצורה שווה פחות או יותר ורגע לפני שהכנסתי לתנור החלטתי להצפין להם בבטן חצאי בצלים. החלטה נבונה ביותר!




הכנסתי לתנור לכ-20 דקות, עד שהם היו רכים וריחניים (אח, איזה ריח התפשט לו בבית).
מניחה שאפשר לעשות בצורה דומה על הגריל בחוץ (ביום לא חורפי וגשום...).

במקביל פרסתי בטטות דק דק דק, שפכתי חמאה מומסת ומלח גס מעל והכנסתי לאותו התנור, רק קצת קודם, כדי שיהיה להן פור על הדגים ושתוכלנה לצאת ביחד (הן היו צריכות 30-40 דקות בערך).
על הגז הכנתי שעועית ירוקה בסיר וכשהיא הייתה מוכנה המסתי מעליה קצת (נו, אתם בטח משערים...) חמאה ומלח.



כך שהייתה לנו ארוחה חמאתית להפליא.
כל מי שמרים גבה יכול לדבר אתי על זה, או להחליף בשמן זית, או בשמן קוקוס בלי בעיה.
מרוב שזה היה טעים, שכחתי לצלם את התוצאה הסופית... משאירה את זה לדמיון שלכם.

יום שני, 20 בפברואר 2012

סלט כרוב מגניב

עוד לא ממש יצא לי לכתוב פה הרבה על סלטים. אולי כי לפעמים הם חלק מארוחה ואינם מהווים ארוחה בפני עצמה, על אף שיש כאלה שהם בהחלט ארוחה ובעיקר, כי הבלוג הזה נולד בחורף ובחורף אני אוכלת פחות סלטים טריים ויותר דברים מבושלים עם תוספות של טריים למיניהם, כמו עלים ירוקים, נבטים או קצת ירקות חתוכים בצד.

ופתאום התחזק לי סלט כרוב. זכרתי שיש לי כרוב אחד במקרר, שמחכה לראות מה ייסגר איתו וגם הייתי צריכה להביא באותו הערב מנה כלשהי לקורס שאני משתתפת בו, כך שהיה לי תרוץ נפלא.
בפועל, הסלט יצא כ"כ טעים שבהחלט יכול היה להוות ארוחה בפני עצמה.

חומרים

כרוב בינוני
חופן עלי רוקט/ אורוגולה או מיקס, אפשר גם חבילת בייבי
בצל ירוק (כמה שאוהבים)
נבטים (מכל סוג שיש לכם ושאתם אוהבים. אני השתמשתי בנבטי הבית-  חילבה)
1-2 כפות חמוציות
1-2 כפות אגוזי מלך (אפשר גם אחרים)
רוטב: שמן זית, לימון, מלח

אופן ההכנה

קוצצים את הכרוב הכי קטן שאפשר (נעזרתי במעבד מזון וזה יצא קטן וכייפי)


מוסיפים פנימה את העלים הירוקים הקצוצים ואת החמוציות והאגוזים


שופכים מיץ מחצי לימון ומערבבים היטב (אפשר עם הידיים) ואז מוסיפים מלח ושמן זית, אחרי העיסוי בלימון.
טועמים, מתקנים ו...מגישים.
יצא ממש ממש יאמי, הפתעתי את עצמי, באמת. לא ציפיתי שסלט כרוב יערב לחכי כל כך



אפשר לאכול מיד, או אחרי שמירה במקרר.
כל מי שאכל חשב בהתחלה שמדובר בסלט קינואה או בורגול (כי הכרוב היה ממש קטן).

בדיעבד, חשבתי על זה שאפשר גם להוסיף פנימה נתחי עוף/ בשר/ פסטרמה, או קטניות למיניהן, או טופו...
כלומר, בהחלט יכול להשתדרג לארוחה שלמה.

יום ראשון, 19 בפברואר 2012

שקשוקה

אני יודעת שבעבור מרבית האנשים ביצים שייכות לארוחת בוקר או לארוחת ערב. אולם למה אי אפשר בצהריים בעצם?
שקשוקה היא מנה מזינה ומאד קלה להכנה.
זו מנה שקל להתחיל ממש מאפס, מחומרי הבסיס ולא לוקח הרבה זמן להכין אותה.
אפשר לאכול את השקשוקה כפי שהיא, עם ירקות טריים, עלים ירוקים ונבטים.
מי שלא יכול לוותר יכול גם לטבול לחם, כמובן, אולם בעיניי ממש אפשר להסתדר בלעדיו...

חומרים

בצל קטן
2-3 עגבניות בשלות
1 פלפל אדום מתוק (הארוכים ממש מתוקים. לא להתבלבל עם החריפים!)
מי שאוהב פלפל חריף יכול להוסיף מעט
ביצים לפי הכמות הרצויה (ל-2 אנשים, 4 ביצים זו כמות משביעה)
תבלינים: מלח, פלפל, אורגנו

אופן ההכנה

קוצצים את הבצל ומטגנים במעט שמן זית/ קוקוס/ חמאה עד להזהבה.
מוסיפים את הפלפל אחרי שקצצנו אותו קטן ואם יש גם חריף, זה הזמן להוסיפו כעת


חותכים את העגבניות ומוסיפים אותן ליצירת רוטב. בשלב זה אפשר להוסיף את התבלינים ולסגור את המחבת עם מכסה, כדי שהרוטב "ייעשה"


כשהרוטב מוכן לטעמכם- במרקם ובטעם- שוברים פנימה את הביצים


לפי מידת העשייה האהובה עליכם יהיה משך הבישול.
אם רוצים ביצים נוזליות יותר, אפשר לבשל לזמן קצר יחסית.
אם אוהבים את העיניים קשות אפשר לסגור את המכסה ולבשל קצת יותר


יש גם כאלה שאוהבים את הגירסה המקושקשת של השקשוקה (נסו להגיד שקשוקה מקושקשת) ואז אפשר לערבב פנימה את הביצים ביחד עם הרוטב.

כשהביצים מוכנות מגישים מייד (זה טעים חם). אפשר לפזר מעט גבינה מלוחה מעל בצלחת אם רוצים

אפשר לאכול, כאמור, עם לחם
ואפשר גם בלי (יאמי! רוקטים מהגינה!)

יום חמישי, 16 בפברואר 2012

תבשיל של שעועית מנומרת ובשר

אחת לכמה זמן אני עובדת במין יעילות כזו מודרנית. משרה קטניות, מנביטה, מבשלת כמות ומקפיאה.
זה קרה לי מתישהו (מודה שלא זוכרת מתי בדיוק) עם שעועית מנומרת


קניתי כמות ורציתי להכין אותה, אולם באמת שקצת התלהבתי... אז הקפאתי עם קצת שמן זית אחרי הבישול. ושכחתי מזה...
עד שהפריזר נשאר קצת פתוח בלילה ובבוקר גילינו קרחונים קטנים והחלטנו להוציא הכל, לנקות ולהחזיר.
אז גיליתי את קופסת השעועיות ובתזמון קוסמי ביותר זה התאים לי למעט הזמן שהיה לי בכדי להכין ארוחת צהריים באותו היום ולבשר הטחון שקניתי (כשחשבתי שיהיה לי זמן להכין...).

לקח לי בערך 20 דקות להכין את הכל, אם אני ממש מגזימה.
שווה, לא?

חומרים

1-2 כוסות שעועית מנומרת (כי זה מה שהיה לי, בטח אפשר עם כל שעועית...) שהושרתה ובושלה כבר עד להתרככות
1/2 ק"ג בשר טחון (הודו+ בקר)
בצל בינוני
2-3 תפוחי אדמה
גבעולי סלרי+ עלים מראש שלם (כי אני אוהבת סלרי פשוט)

אופן ההכנה

אם רוצים להכין מההתחלה, צריך להשרות את השעועית לפחות ללילה (עדיף אפילו יותר מזה, אם זוכרים ויש זמן. ככל שההשרייה ארוכה יותר, העיכול יהיה קל יותר עם קטניות רציניות יותר).
מבשלים עד להתרככות (אני מחליפה את מיי הבישול כמה פעמים. מביאה לרתיחה ומחליפה וכך הלאה כ 2-3 פעמים. שוב, לפי הזמן העומד לרשותכם).
כאמור, יש גם אפשרות של הכנה בכמות גדולה והקפאה ואז אפשר להפשיר כאשר יש צורך ולהכין ארוחה מהירה ביותר. אם מקפיאים, כדאי להקפיא במנות בגודל שמתאים לכם, כדי שלא תמצאו את עצמכם עם מנה גדולה מדיי פתאום...

בסיר רחב מחממים מעט שמן זית/ קוקוס/ שומן אווז (כן, יש כאלה שמשתמשים בשומן אווז, או כבש אפילו. זו אפשרות) וכו'.
מוסיפים בצל ומזהיבים.
חותכים את תפוחי האדמה לקוביות לא גדולות ומוסיפים לערבוב.
מוסיפים את הקטניות המבושלות ומערבבים היטב. אפשר להוסיף פה את התבלינים (מה שאוהבים) ומעט נוזלים (מים, ציר כזה או אחר, חלב קוקוס. תבחרו...). לא צריך כמות גדולה של נוזלים, כי אנחנו לא מכינים מרק, אלא תבשיל.
כאשר רותח, מקטינים את האש ומוסיפים את הבשר הטחון ושוב מערבבים


אחרי כ-10 דקות של בישול אפשר לערבב פנימה את הגבעולים והעלים הקצוצים של הסלרי.
מבשלים עד שתפוחי האדמה התרככו ו...מגישים חם!

יום רביעי, 15 בפברואר 2012

ירקות בתנור

אני יודעת, זה נשמע ממש טריויאלי- ירקות בתנור.
מה כבר כזה מיוחד בזה?

אז זהו שזה באמת טריויאלי וכדאי שיהיה כך.
אם יש משהו שכדאי לנו לאכול ממנו הרבה, אלה בהחלט ירקות.
למה? כי הם מאד מגוונים, מה שמאפשר לנו הרבה משחק איתם. לא חייבים לאכול תמיד את אותם הירקות.
הם משתנים גם לפי העונות ועל אף שהיום אפשר למצוא מלפפונים ועגבניות גם בחורף (ואלה בהחלט ירקות של קיץ) עדיין יש דברים שנתקשה מאד למצוא (טריים) כשהם לא בעונתם, כמו כרובית, ברוקולי, סלק וארטישוק ירושלמי בקיץ, נכון?
זה אומר שיש חשיבות לכך שנצרוך אותם בעונתם ושנשנה את המגוון שאנחנו אוכלים.

הירקות עשירים בויטמינים, במינרלים ובנוגדי חימצון.
הם מכילים גם פחמימות טבעיות, מורכבות, איכותיות וקלות יחסית לעיכול. לעומת הפחמימות מהדגנים שיש אנשים שמתקשים לעכל (או שבוחרים שלא להכניס לתפריט שלהם).
הם עשירים בסיבים תזונתיים שלהם ערכי בריאות רבים ובנוסף הם גם תורמים לתחושת שובע ע"י ספיחת הנוזלים (מהירק, או משאר המזון והשתייה שאנחנו מכניסים לגופנו). כך שהירקות גם עוזרים לנו לווסת את כמות האוכל שאנחנו מכניסים לגופנו וע"י כך גם לשמור על משקל מאוזן, או לעזור בתהליכי ירידה במשקל.
כמובן שישנם רכיבים ספציפיים שהם בריאים יותר ונמצאים בירקות ספציפיים. כמו נוגדי החימצון שיש בעלים הירוקים, האנזימים בנבטים, חומרי הצבע (פיגמנטים) שהם נוגדי חימצון חזקים כמו בכל הירקות הסגולים למיניהם (קולרבי סגול לעומת קולרבי ירוק, כרוב סגול לעומת כרוב לבן ועוד), ליקופן בעגבניות, קוורציטין בבצל ועוד ועוד.
זו אינה ה-סיבה לצרוך ירקות, רק בעבור אותם רכיבים תזונתיים, אולם תודו שזה בהחלט מוסיף להנאה מהם, לדעת שאנחנו מכניסים לגוף שלנו משהו באמת איכותי, חשוב, מזין שמחזק את הגוף שלנו במגוון אופנים.

אם נסתכל על צלחת ממוצעת שלנו, כדאי שמחצית עד אפילו שני שלישים ממנה יהיו הירקות. במגוון צורות ואופנים: טריים, אפויים, מבושלים, מוקפצים מעט בשמן איכותי (למשל: זית, קוקוס, חמאה, גהי), מאודים, בתוך תבשילים, מרקים וכן הלאה.
נשמע פשוט, לא? הגיוני, לא?
אולם אם תסתכלו אצלכם טוב טוב בצלחות תגלו שבעבור מרבית האנשים אין כמויות כאלה בצלחת. מרבית האנשים בתרבות שלנו אוכלים יותר מדיי פחמימות מעובדות בצורות כאלה ואחרות ומעט מדיי ירקות.

אז יש בהחלט מה לעשות בגיזרה הזו- לפתח טעמים ומתכונים, להתחיל להכניס עוד ירקות ליומיום בשלל אופנים, להכיר ירקות חדשים שעוד לא ניסינו (לפעמים זה מדהים אותי לשמוע שיש אנשים שלא ניסו אף פעם ירק כלשהו- איך זה יכול להיות??????? יכול.), להוריד התנגדויות ובעיקר לפתוח את הראש ולשנות את הרכבי המנות שלכם.

אז מה אני מציעה, לאכול יותר סלטים?
לא בהכרח... סלטים זה מעולה. לי הם מתאימים יותר בקיץ, או כשמתחיל להתחמם. בחורף אני מרגישה שיש לי צורך במשהו יותר חמים, מבושל או אפוי ולכן הפתרון של ירקות בתנור הוא נפלא בעבורי.
כמעט מדיי יום יש תבנית של ירקות שונים שנכנסת לתנור לכשעה עם שמן זית מעל ואם ממש בא לי להתפנק אני מוסיפה גם תבלינים או כל מיני תוספות אחרות (כמו חלב קוקוס, למשל). אם כי לפעמים שמן זית זה ממש מספיק... ואת המלח (אם אני מוסיפה) אני מוסיפה ממש על השולחן, רגע לפני האכילה.

מה אפשר להכניס לתבנית בתנור?
מה אי אפשר....
מעבר ל"רגילים" תפוחי האדמה והבטטות (איזה כיף שבטטה כבר נחשבת למשהו שגור, נכון?), אפשר גם דלעת, דלורית, גזר, סלק, קישואים, בצל, ארטישוק ירושלמי, שורש סלרי, קולרבי, כרובית, ברוקולי, לפת, שומר, כרובים, כרוב ניצנים, עגבניות, פלפלים, חצילים, פטריות ועוד ועוד
*** לפרוטוקול האוטואימוני AIP אפשר לבחור בירקות המתאימים ולא להשתמש בשמנת ובתבלינים שאינם מתאימים ***


הלבנים: כרובית, שומר וקולרבי
אפשר להוסיף שמנת לתפוחי האדמה, למשל
או חלב קוקוס
אפשר לגוון בצורות החיתוך

גם אם אתם אוכלים ארוחה פשוטה ומהירה, הירקות שתוסיפו אליה, מהתנור, יהוו תוספת ויזואלית מקסימה ובהחלט גם תזונתית!
איזה ירקות הולכים אצלכם הרבה?


יום שלישי, 14 בפברואר 2012

גיליתי עוד סוג של סלמון נחמד

אני מאד אוהבת דג סלמון ולמזלי יש באזור שלי למצוא סלמון טרי בימים מסויימים.
אולם לא תמיד זה זמין והרבה אנשים מוצאים רק סלמון קפוא.
לאחרונה גיליתי מוצר של סלמון אפוי, שכבר מוכן לאכילה. רק לחמם ולאכול.
נחמד, נכון?



ביחד עם תבנית של ירקות מגוונים בתנור, זו יופי של ארוחת צהריים מהירה ומזינה

חומרים

נתח סלמון אפוי (לפי הגודל הרצוי. אני הייתי צריכה 2 נתחים כאלה ל-5 אנשים)
ירקות אפשריים: תפוחי אדמה, בטטות, בצל, שומר, דלעת, דלורית, כרובית, קולרבי, ארטישוק ירושלמי, סלק וכל מה שיש ואוהבים
שמן זית
תבלינים: מלח וכל מה שאוהבים

אופן ההכנה

את נתח הסלמון פשוט מחממים בתנור והוא מוכן. כדאי לעשות זאת ממש לפני הארוחה. 10 דקות הספיקו.
חותכים את הירקות לחתיכות בינוניות, מתבלים בשמן זית ובמלח (ובאילו תבלינים שעוד רוצים. לי מלח גס בהחלט מספיק) ושולחים לתנור המחומם ל 180-200 מעלות לכשעה (אפשר גם מעט פחות. תבדקו)


ו...זהו...
הכל מוכן

נזכרתי לצלם אחרי שנתח אחד כבר חוסל...

וכשתפוחי האדמה חוסלו כמעט ע"י הגדולה...

יום שני, 13 בפברואר 2012

הפסטה שדוד הכין

לא הייתי בבית. הוא היה צריך להכין להם ארוחת צהריים ופסטה זה הכי פשוט כזה...
ואז עלה לו רעיון להכין לעצמו רוטב יותר נחמד ממה שהם אוכלים, אז הוא התחיל...
הגדולה הצטרפה אליו והסכימה לאכול רק אם הוא יטחן את הרוטב.
לא הייתה לו בעיה עם זה...

התוצאה הייתה ממש טעימה, אפילו זכיתי לטעום ממנה כשחזרתי מאוחר יותר.
היה שווה להשאיר לו את ארוחת הצהריים לשם שינוי.

חומרים

פסטה מקמח מלא בכמות הרצוייה לכם
1 בצל
בטטה בינונית
זר חוביזות נאה
מלח, פלפל

אופן ההכנה

מבשלים את הפסטה לפי ההוראות על האריזה (לפסטה מקמח מלא בד"כ וקח כ-10 דקות עד שהיא מוכנה, אחרי שהמים רותחים, כמובן).
במחבת מטגנים בצל במעט שמן זית עד להזהבה.
מגרדים פנימה בטטה ומערבבים היטב.
קוצצים את החוביזות וזורקים אותן פנימה למחבת לערבוב נוסף.
מתבלים לפי הטעם.
אחרי כמה דקות ערבוב, זה פשוט מוכן.
טוחנים בבלנדר מוט או בכל מכשיר חשמלי אחר.

מגישים מעל הפסטה.

אני קיבלתי אפילו עם כוסברה קצוצה מעל- יאמי!



יום ראשון, 12 בפברואר 2012

פסטרמה בייתית- פוסט אורח של דעאל הקדמוני

הבלוג של דעאל- מר קדמוני- הוא אחד האהובים עליי.
אני קוראת אותו באופן קבוע, מקבלת ממנו השראה וגם שפע של קישורים לרחבי הרשת.
מעניין ופותח את הראש!

בשבוע שעבר הוא העלה פוסט על פסטרמה בייתית ומייד אמרתי לו שאני רוצה גם, אז אחרי שהוא הכין עוד נגלה וצילם במיוחד, הוא שלח לי את התוצאה, כדי שכולנו נוכל ליישם וליהנות.
אין ספק שזו ליגה אחרת מעל הפסטרמה המוכרת מהאיכות הירודה שיש מסביבנו.
_________________________________________________________________


פסטרמה ביתית זה פשוט, טעים, מספק ומתגמל.
היתרון הגדול הוא שלא צריך שום חוש בישול ושום נוסחת קסמים. אפשר לעשות פסטרמה מהודו ואפשר מחזה עוף, ובכל מקרה, מתקבלת פסטרמה שמבוגרים זוללים ושילדים אוהבים. טבעית, בריאה, פשוטה וטעימה. 
ראשית חכמה צריך קצב טוב, שיתן לכם נתחים שמנמנים ויפים, טריים מאוד ומבריקים, ושינקה אותם היטב מעצמות קטנות ומשומן. חזה עוף נחתוך לשניים, כדי להוציא את העצם הסחוס המרכזית. לא לשכוח את העצמות הקטנות שבקצה השני. שני חצאי חזה עוף שחוברו-להם-יחדיו יעשו "נקניק" פסטרמה אחד.  חזה הודו נחלוק לשניים גם, וכל חצי יעשה פסטרמה אחת.
חזרתם הביתה מהקצב, מיד אתם מכניסים את הנתחים לקערה מרווחת עם כף מלח גס, כף גרגירי פלפל שחור, כמה עלי דפנה ושלוש כוסות מים. מכסים בניילון נצמד ושוכחים במקרר ל 24 שעות.
מוציאים, שוטפים ומייבשים עם מגבת נייר. ומעכשיו מתחיל החלק היצירתי: להמציא משרה שיתן טעם, גם צבע וגם שהילדים ישתגעו על זה.
ביום שישי הכנתי שתי גרסאות. גרסת השמן זית-דבש-חרדל-פלפל שחור. בשפע מהנ"ל, מורחים היטב היטב ומוסיפים פפריקה בשביל הצבע. מכניסים לקערה, והופ, לעוד 12-24 שעות במקרר. הגרסה השניה מערבת הרבה גרגרי פלפל אדום גרוס ורוטב צ'ילי חריף, ופלפל שחור גרוס (בלי פלפל לא זז אצלי כלום במטבח)




עכשיו, יש שתי אפשרויות. המהירה והמרשימה.
המהירה היא קשירת שני חצאי חזה העוף (או חצי חזה הודו) יחד בחוט קשירה הדק היטב היטב. יש לי חוט קשירה גמיש וחזק והוא עושה יופי של עבודה. האפשרות המרשימה לא קשה הרבה יותר, אבל נותנת אפקט ה"וואו" לקהל הצופים בזמן הארוחה, והיא להשחיל/לדחוס את חזות העוף לתוך "גרב קשירה" שזה מן רשת מקצועית לאפיה של בשר. הקצב החמוד שלי נותן לי בחינם. היתרון ברשת הוא שהבשר מוחזק יפה והפסטרמה מקבלת צורה נקייה וללא החריצים המאפיינים את החוט. נו. וגם קצת בסטייל


מחממים תנור ל 160 מעלות ונותנים לחבורה לשכב על רשת (ולא על תבנית, אחרת זה יתבשל במקום להצלות) 45 דקות. אפשר מדי פעם להפוך או לטפטף מלמעלה מעט מהנוזלים שנשארו בקערת ההשרייה, זה נותן בוסט אחרון של צבע וטעם


מוציאים ומקררים



עם סכין טובה חותכים את הרשת (או החוט), ופורסים דק. עם מלפפון חמוץ, שמיר ועגבניה או כף חרדל זה מתרומם לגבהים חדשים.
לא לשכוח ללקק את האצבעות





ורד- נו, שווה לנסות בבית נכון?

יום חמישי, 9 בפברואר 2012

כוסמת בירוק

בעלי מאד אוהב כוסמת.
אצלי זה בא בתקופות. יש תקופות שיכולה לאכול הרבה ממנה ויש שלא.
ככה זה עם כוסמת- יש אנשים שחצויים לפה ולפה, אולם כמו עם כוסברה, כמעט אין מישהו שהוא ממש אדיש לכוסמת.
מכירה אנשים ש'מתים' עליה וכאלה שממש לא סובלים.
יש כאלה שהיא יושבת אצלם על שריטות ילדות מהבית וכאלה שמתענגים על זכרונות הילדות של הסבתא הרוסייה שהייתה מכינה להם דייסת "קאשה".

באחד מקורסי הבישול הראשונים שהעברתי פגשתי מישהי שאיתגרה אותי מאד. היא לא סבלה כוסמת ובעלה מאד אהב וממש רצה להכניס את זה הבייתה.
הצגתי לה את המתכון הזה ולהפתעתי הרבה היא מאד אהבה אותו והתחילה להכין לבעלה כוסמת [פעם היא אפילו ביקשה את רשותי להשתמש במתכון הזה באיזו תחרות מתכונים שרצתה להשתתף בה, איזה מהפך היא עברה, אה?].
טוב, זה באמת מתכון טעים, פשוט ולא מאיים מדיי עבור מאותגרי הכוסמת למיניהם. בעיקר כי אני שוטפת את הכוסמת לאחר הבישול, מה שעוזר להוציא את הריח החזק והייחודי שחלק לא אוהבים.

חומרים

כוס כוסמת (רצוי הירוקה, שאינה קלוייה. להבדיל מהחומה)
שפע של עלים ירוקים- תרד, מנגולד, חוביזה, פטרוזיליה, סלרי, כוסברה ועוד
חופן חמוציות
חופן אגוזים (מלך, קשיו, פקאנים, צנוברים- מה שיש ואוהבים)
תבלינים: מלח, שמן זית
[אפשר להוסיף גם בצל ושום, למי שרוצה]

אופן ההכנה

את הכוסמת אני מבשלת בכמות כפולה של מים


אפשר לשטוף אותה מעט לפני, אפשר גם להשרות. זה מקצר קצת את משך הבישול, אולם בסה"כ היא מתבשלת דיי מהר.
כשהמים רותחים, מקטינים את האש ומבשלים עד שהם נספגים והכוסמת התרככה


אז מעבירים למסננת דקה ושוטפים אותה היטב.
בינתיים קוצצים את כל הירוקים שרוצים שישתלבו במנה.
מחזירים את הכוסמת לסיר עם קצת מים/ ציר כלשהו/ חלב קוקוס ומוסיפים את שפע הירוקים


מבשלים מעל אש לא גבוהה תו"כ ערבוב, כדי שזה לא יידבק.
הירוקים מצטמצמים להם. כשזה הגיע לדרגה שמתאימה לכם (לא מצומצמים מדיי, לא דביק מדיי) מכבים את האש. אם יש צורך להוסיף עוד נוזלים במהלך הערבוב, אפשר.
הרעיון שזה לא יצא תבשילי, נזידי, נוזלי, אלא מנה שיש בה הרבה ירוקים ובכוסמת בה דיי נפרדת ולא דביקה.
מוסיפים את החמוציות, האגוזים, המלח ושמן הזית. אם רוצים מתבלים עוד


מערבבים ומגישים.
הכי טעים כשזה חם, אם כי אפשר לאכול גם כשמתקרר.