"מה יש לצהריים???????? אני רעבה!!!!!!!" נשמע לכם מוכר?

הורים רבים משתפים אותי באתגר היומיומי המתחדש שלהם- מה להכין לארוחת הצהריים.


לפעמים הצורך הזה עולה רק כשהילדים מסיימים את תקופת הגן ומתחילים את ביה"ס ולפעמים אף קודם לכן.


יש לא מעט הורים המעוניינים להציע מגוון תזונתי איכותי לילדיהם ומואסים בארוחות מוכנות מהסופר. הם בוחרים להזין את משפחותיהם באוכל אמיתי, בייתי, טעים ובעל ערך תזונתי גבוה. שאין בו חומרים משמרים, מוצרים מעובדים וכל מיני תוספים בסינית מדוברת. ועם זאת לא כולם מרגישים מאד יצירתיים במטבח. יש אנשים שרק למדו לבשל כשילדיהם התחילו לאכול ולא מרגישים שזה בא להם בקלות.

מתוך ההבנה הזו ומהסתכלות על ההתנהלות במטבח הפרטי שלי הבנתי שאני יכולה להציע כל מיני רעיונות כדי לעורר השראה ולאפשר גם לאחרים להכין אוכל איכותי ובריא שלא בהכרח יחזור על עצמו בכל פעם (וגם קבלתי בקשה מפורשת לשתף מהידע והנסיון שלי, אז החלטתי ללכת על זה. תודה חן!)

קוקו, משוגע על בישול

יום שישי, 9 בדצמבר 2011

כיבוד לידה

במסגרת הדיונים הפתוחים בסופי השבוע אני רוצה שוב להעלות למודעוּת את נושא כיבודי הלידה (הזכויות לשם שמורות לרותי ברוט).
מדובר על מסורת שהתחילה בבית הספר בו לומדת הגדולה שלי, זלגה לגן של הקטנים ואני זוממת להתחיל אותה גם בגן החדש.
כאשר יש לנו יולדת בקהילה אנחנו מברכים אותה ע"י הכנת ארוחות צהריים לה ולבני ביתה למשך מספר שבועות.
יש מי שמארגן את זה בכל פעם ודואג לרשימת המעוניינים- מחלק אותה, מברר האם יש צורכי מזון מיוחדים, בודק איך ומתי מתאים להביא את האוכל, משבץ ומוודא שהכל קורה.

זו מתנה אמיתית ליולדת ולמשפחתה, בעיקר כי אנחנו כבר לא חיים בסביבת המשפחה המורחבת שלנו, שבאופן טבעי נוטה יותר לתמוך בנקודות שכאלה בחיים (אני יודעת, לא אצל כולם).
זו גם מתנה נפלאה של נתינה למשפחה המכינה את כיבוד הלידה ומעניקה אותו.
כשאני מכינה ליולדת ולמשפחתה ארוחה אני תמיד מדמה מה הייתי שמחה לקבל, מה היה עושה לי טוב בגוף, בלב, בנפש. אני חושבת על הילדים האחרים באותו הבית, על בן הזוג. זה מעין רגע של עצירה והתכוונות עבור מישהו אחר. כמה כאלה יש לנו באמת ביומיום העמוס שלנו?
זו גם דרך נפלאה להתקרב קצת אל משפחות אחרות בתוך הקהילות המיידיות שלנו, כי לא תמיד אנחנו באמת מכירים את משפחותיהם של חבריהם של ילדינו למסגרות החינוך. לא תמיד יוצא לנו ממש לשוחח עם שכנינו או חברינו לעבודה. עומס, כבר אמרתי? כל אחד לעצמו, ברכב שלו, עם הילד הפרטי שלו, עם סדר היום העמוס- מכירים את זה, נכון?

אני יודעת שלא המצאנו את הגלגל פה ולאורך השנים, בכל פעם שאני מדברת על הנושא הזה, אני שומעת על התארגנויות שכאלה שקורות בחברות דתיות, בישובים קטנים, במקומות עבודה מסויימים (ואין מה לעשות, מיוחדים). אם כי זה עדיין לא מספיק ויש המון יולדות שנשארות לגמרי לבד אחרי הלידה ואחרי שהרעש והצלצולים יורדים וכולם מסביב חוזרים לשגרת יומם.

אז אולי הפוסט הזה יהדהד לכם משהו, יעורר השראה או איזה נבט שיתחיל לצאת לאוויר העולם. אולי יצמחו עוד ועוד כיבודי לידה במקומות שונים ומגוונים בארץ (ובעולם). אולי גם אצלכם יש מנהג כזה ותרצו לשתף אותנו.

הריונות קלים, לידות מעצימות, שפע חלב והרבה אוכל טעים ומזין!

תודה לנעה זני, הצלמת, שהתגייסה לעזרת הפוסט במהירות (תו"כ הכנת לחם כוסמין לשבת)



7 תגובות:

  1. יוזמה מקסימה. אני גדלתי במושב קטן ואחד הזכרונות היותר מחממים משם הם את אמא שלי שולחת אותי עם תבנית עוגה או סיר לבית שהיתה בו לידה, ושם תמיד היו עוד כמה סירים ותבניות...
    מוכנה להשתתף בכזאת יוזמה (אולי שכונתית) וכמובן גם לקבל.

    השבמחק
  2. אני חושבת שכך החיים צריכים להיות: שאשה עוזרת לחברתה כשיש צורך (וגם כשאין צורך).
    נושא אחר:
    מאוד הייתי שמחה לקבל רעיונות לארוחת 10 וצהריים לביה"ס. (הילדים שלי חוזרים מביה"ס בשעה 4, ואין להם שם ארוחה חמה.)

    השבמחק
  3. צודקות מאד!

    אנסה להתייחס לארוחות שהצעת בקרוב, אנונימית יקרה

    השבמחק
  4. אני חושבת שבשביל שדבר כזה יקרה צריך כמה גורמים:
    1) מודעות - דיברת על זה בפוסט: מה קורה אחרי שכל הצלצולים מסתיימים וכולם חוזרים לשגרה חוץ מהיולדת והבעל שאצלהם הכל זה טירוף מערכות.
    2) מעגל חברים קרוב / קהילה / קבוצה תומכת אחרת - זה חייב להיות יותר מ-7 כדי שלא יפול על בן אחד שרוצה לעזור יותר מדי.

    מה את חושבת?

    השבמחק
  5. את צודקת בהחלט!
    מודעות זה משהו שיחסית קל לעורר, לפחות לצורך הזה. אין כמעט אדם שלא מבין את הצורך הספציפי הזה (גם כאלה שעדיין לא ילדו בעצמם)...
    לכן מסגרות חינוך הן קלאסיות בעיניי. כי יש כבר הכרות מקדימה. אם כי זה ממש לא מחייב, יש, כאמור, שלל אפשרויות נוספות. כולנו חברים בכמה וכמה מעגלים (היי, גוגל עשו מזה ביזנס אפילו)

    השבמחק
  6. שלום לכן
    לי יש תאומים ערן ומיכל עוד מעט בני 8 וכשהם נולדו, בקדימה, הגיעו במשך חוודש מאז שחזרנו מהפגיה תבשילים שונים מהחברה הדתיים ביישוב. יוזמה ברוכה שהיתה לי לעזר רב באותם ימים לחוצים.

    רחלי

    השבמחק
    תשובות
    1. איזה כיף לשמוע!
      מאז שכתבתי על זה (ושאני עוסקת בזה במקומות השונים) אני שומעת על מגוון גדול של התארגנויות במקומות שונים.
      ממש כיף לגלות עוד ועוד אפשרויות כאלה של תמיכה הדדית.

      בפרדס חנה- כרכור אפילו קמה התארגנות שנקראת "אשת חייל" שמחברת בין אמהות שילדו זה מכבר ונשים שמביאות להן אוכל
      https://www.facebook.com/pages/%D7%90%D7%A9%D7%AA-%D7%97%D7%99%D7%9C-%D7%A4%D7%A8%D7%93%D7%A1-%D7%97%D7%A0%D7%94-%D7%9B%D7%A8%D7%9B%D7%95%D7%A8-%D7%90%D7%9E%D7%90-%D7%9C%D7%90%D7%9E%D7%90-%D7%90%D7%A9%D7%94-%D7%9C%D7%90%D7%A9%D7%94/380570145329520?fref=ts

      מחק