נגמר האתגר הפליאוליתי.
הגיע פסח.
במובן הפליאוליתי, פסח הוא גן עדן, אם מתעלמים לרגע מהמצות (ובינינו, מי באמת אוכל את היציקות הדחוסות האלה חוץ מבני ישראל במדבר או במנגל בסחנה?). הנה אנחנו מקבלים לגיטימציה להתנתק מכבלי הקמחים/ מאפים/ גלוטן למשך פרק זמן מסויים וקבוע בכל שנה ושנה.
אז נכון, אפשר להשאיר את זה מתוחם ומייד אח"כ לקפוץ בחזרה לעגלה המתנועעת כמו מעצמה (או שמא למטוס הסילון הממהר לו מבלי שנעצור לרגע לחשוב על מה שקורה בדרך).
אין כמו עצירות שכאלה, או יציאות שכאלה מהשגרה- בעיניי- כדי לאפשר לנו לשאול שאלות, לבחון דפוסים ולבחור בחירות מחודשות או שונות.
אולי תזונה פליאוליתית אינה מה שמתאים ונכון לכם, אולם... אולי הפחתה משמעותית בקמחים ומאפים, בסוכר ובגלוטן כן תהיה נכונה עבורכם וההתנסות החד שנתית הזו שפסח מאפשר דווקא כן תעזור להניע איזשהו תהליך שכבר מזמן חשבתם עליו ורציתם להתנסות בו? (גם אם אינכם מקפידים על כשרות לפסח).
אולי אינכם ממש רוצים או צריכים לרדת במשקל, אולם עומס ארוחות החג מגביר אצלכם את המודעות לכמות האכילה הלא נחוצה שקיימת בחיים שלכם?
אולי החיים השגרתיים שלכם הם במסלול מהיר, בלי נקודות יציאה- מחשבה- תובנות- תקשורת ביניכם לבין עצמכם והחופש ה-לפעמים כפוי הזה- של ערב החג, חג, חול המועד, חג שני, איסרו חג, מימונה מאפשר לכם לקחת כמה ימים של שקט- בבית, או בבית מלון/ חו"ל/ צימר/ קמפינג- ופתאום יש לכם זמן להסתכל על החיים שלכם קצת מבחוץ ולראות כמה דברים אחרת...
אנחנו היינו בקמפינג של חמישה ימים עם הרבה חברים ואנשים, כמו בשנה שעברה.
היה נפלא מהרבה בחינות ומעורר מחשבות מבחינות אחרות.
אין ספק שקל יותר לעשות דברים בחברותא בהרבה מובנים, במיוחד במובן הזה של תכנון וקיום ארוחות. זה פשוט פחות אנרגיה להשקיע כאשר עושים את זה ביחד. וגם הרבה יותר מספק, לטעמי.
אפשר להתווכח על מהות הארוחות ומה צריך להיות שם, בתוך הצלחת, אולם זה כבר לדיון אחר.
מה שבטוח הוא שבאמצע הלילה הראשון בבית התעוררתי בבהלה ונזכרתי שלא הפשרתי בשר ליום שלמחרת.
הלכתי טרוטת עיניים למקפיא. הדבר הראשון שנתקלתי בו בערך היה האוסובוקו טלה ולכן הוא נבחר.
חזרתי שמחה ורגועה למיטה...
בבוקר כבר נראה מה אפשר לעשות איתו
הגיע פסח.
במובן הפליאוליתי, פסח הוא גן עדן, אם מתעלמים לרגע מהמצות (ובינינו, מי באמת אוכל את היציקות הדחוסות האלה חוץ מבני ישראל במדבר או במנגל בסחנה?). הנה אנחנו מקבלים לגיטימציה להתנתק מכבלי הקמחים/ מאפים/ גלוטן למשך פרק זמן מסויים וקבוע בכל שנה ושנה.
אז נכון, אפשר להשאיר את זה מתוחם ומייד אח"כ לקפוץ בחזרה לעגלה המתנועעת כמו מעצמה (או שמא למטוס הסילון הממהר לו מבלי שנעצור לרגע לחשוב על מה שקורה בדרך).
אין כמו עצירות שכאלה, או יציאות שכאלה מהשגרה- בעיניי- כדי לאפשר לנו לשאול שאלות, לבחון דפוסים ולבחור בחירות מחודשות או שונות.
אולי תזונה פליאוליתית אינה מה שמתאים ונכון לכם, אולם... אולי הפחתה משמעותית בקמחים ומאפים, בסוכר ובגלוטן כן תהיה נכונה עבורכם וההתנסות החד שנתית הזו שפסח מאפשר דווקא כן תעזור להניע איזשהו תהליך שכבר מזמן חשבתם עליו ורציתם להתנסות בו? (גם אם אינכם מקפידים על כשרות לפסח).
אולי אינכם ממש רוצים או צריכים לרדת במשקל, אולם עומס ארוחות החג מגביר אצלכם את המודעות לכמות האכילה הלא נחוצה שקיימת בחיים שלכם?
אולי החיים השגרתיים שלכם הם במסלול מהיר, בלי נקודות יציאה- מחשבה- תובנות- תקשורת ביניכם לבין עצמכם והחופש ה-לפעמים כפוי הזה- של ערב החג, חג, חול המועד, חג שני, איסרו חג, מימונה מאפשר לכם לקחת כמה ימים של שקט- בבית, או בבית מלון/ חו"ל/ צימר/ קמפינג- ופתאום יש לכם זמן להסתכל על החיים שלכם קצת מבחוץ ולראות כמה דברים אחרת...
אנחנו היינו בקמפינג של חמישה ימים עם הרבה חברים ואנשים, כמו בשנה שעברה.
היה נפלא מהרבה בחינות ומעורר מחשבות מבחינות אחרות.
אין ספק שקל יותר לעשות דברים בחברותא בהרבה מובנים, במיוחד במובן הזה של תכנון וקיום ארוחות. זה פשוט פחות אנרגיה להשקיע כאשר עושים את זה ביחד. וגם הרבה יותר מספק, לטעמי.
אפשר להתווכח על מהות הארוחות ומה צריך להיות שם, בתוך הצלחת, אולם זה כבר לדיון אחר.
מה שבטוח הוא שבאמצע הלילה הראשון בבית התעוררתי בבהלה ונזכרתי שלא הפשרתי בשר ליום שלמחרת.
הלכתי טרוטת עיניים למקפיא. הדבר הראשון שנתקלתי בו בערך היה האוסובוקו טלה ולכן הוא נבחר.
חזרתי שמחה ורגועה למיטה...
בבוקר כבר נראה מה אפשר לעשות איתו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה