תכננתי לבשל משהו לארוחת הצהריים.
- אבל רק בוקר עכשיו ויש לי כל מיני דברים לעשות, אולי אחכה שיתקדם היום ורק אז אגש למטבח?
זה הכי הגיוני, רק 8:30 וממילא הילדים יגיעו לקראת 13:30 יש זמן...
ואז נתקלתי בסיר של התה והסוכר - האוכל של הקמבוצ'ה - ולא יכולתי להמשיך ולהתעלם ממנו, כמו שעשיתי מאתמול אחה"צ...
- טוב, רק אטפל בקמבוצ'ה ואח"כ אלך למחשב, כי באמת צריך...
אז אולי אם כבר מתעסקת בסירים, מצקות, כלים, גם תשימי את האורז להשרייה להמשך היום, כדי שלא תיזכרי ברגע האחרון (כמו תמיד)
- אוקיי, אחלה רעיון! בסדר, אעשה את זה, ואז...
כשפתחתי את המקרר, כדי להוציא את הנענע לקמבוצ'ה, לא יכולתי להתעלם מכל הירקות שרק חיכו שאטפל בהם, אקצוץ, אבשל ואפנה את מקומם (זה הדרייב הכי חזק שלי לבישול לפעמים- פינוי המקום במקרר 😜 )
- תכלס, זה באמת זמן ממש טוב. את כל הדברים האחרים אני יכולה לעשות אח"כ
וכמעט מבלי ששמתי לב יצאו להם מהמקרר בזו אחר זו שקיות עם כרישה, פק צ'וי, מנגולד, פטריות, כרוב ואיזה חצי קישוא שנשאר ממשהו אחר וגם שורש הג'ינג'ר והכורכום, השום והבצל...
כולם מצאו את מקומם על קרש החיתוך, בתוך הסיר
שוטפת שוב את הקערה ההיא, או את קרש החיתוך, מפנה עוד שקית ריקה, מוזגת עוד שמן למחבת.
- אולי, אם את כבר מבשלת, תשימי איזה פודקאסט שרצית לשמוע, יש גם הרצאה שמחכה לך, או אפילו רק מוזיקה טובה.
אחלה רעיונות, באמת!
אבל לא בא לי... בא לי להמשיך ככה... לקחת את הזמן הזה... לעבוד לאט לאט עם הסכין המקצקצת, להקשיב למחשבות שלי שעוברות מפוסט שקראתי אתמול, לאסוציאציה כלשהי, למישהי שזה מזכיר לי אותה, למשהו ששכחתי ממנו, לספר שלא קראתי כבר שנים, לשיר שמתנגן בראש, ל....
אני הרי יכולה למלא את הזמן הזה ב"תוכן" ב"עניין" ואפילו "להתקדם" או "להתפתח" אבל שמתי לב שממש ממש לא בא לי!
בא לי ככה... ב flow הטבעי של המוח שלי, ברכבת המחשבות החופשייה הזו, החפה מכל כיוון וצורך והספקים
אם הייתי חיה בתקופה אחרת, אני מניחה שאולי היו פה עוד כמה נשים מסביב, כולם מקשקשות להן בענייניהן מדבר לדבר ואיזה דבר מדהים יש לי פה- גישה חופשית לספרייה הפתוחה של המוח הפרטי שלי! רק שלי, רק עם עצמי.
אין פלא שדברים המשיכו לצאת מהמקרר ומהארונות, רעיונות כמו זרמו מאליהם ועוד מנות הוכנו בתיבול כזה או אחר , באמת שלא ממש שמתי לב
לא בהכרח יודעת מי יאכל את כל האוכל הזה, את זה כבר נראה בהמשך היום... לא דואגת.
רק שמחה על תחושת הזמן המורגש הזאת עם עצמי, בלי משהו שצריך "לעשות" או "ללמוד" או "להכיר".
צריך את זה מדיי פעם 💜
- אבל רק בוקר עכשיו ויש לי כל מיני דברים לעשות, אולי אחכה שיתקדם היום ורק אז אגש למטבח?
זה הכי הגיוני, רק 8:30 וממילא הילדים יגיעו לקראת 13:30 יש זמן...
ואז נתקלתי בסיר של התה והסוכר - האוכל של הקמבוצ'ה - ולא יכולתי להמשיך ולהתעלם ממנו, כמו שעשיתי מאתמול אחה"צ...
- טוב, רק אטפל בקמבוצ'ה ואח"כ אלך למחשב, כי באמת צריך...
 |
| נגלה חדשה של קמבוצ'ה יצאה לדרך 2 "אמהות" חדשות וכמה צנצנות בהתססה שנייה בטעמים: נענע, לואיזה, משמשים, חמאת קקאו (וקוקוס) |
אז אולי אם כבר מתעסקת בסירים, מצקות, כלים, גם תשימי את האורז להשרייה להמשך היום, כדי שלא תיזכרי ברגע האחרון (כמו תמיד)
- אוקיי, אחלה רעיון! בסדר, אעשה את זה, ואז...
 |
| אורז בסמטי מושרה במים מחכה לתורו להתבשל |
כשפתחתי את המקרר, כדי להוציא את הנענע לקמבוצ'ה, לא יכולתי להתעלם מכל הירקות שרק חיכו שאטפל בהם, אקצוץ, אבשל ואפנה את מקומם (זה הדרייב הכי חזק שלי לבישול לפעמים- פינוי המקום במקרר 😜 )
- תכלס, זה באמת זמן ממש טוב. את כל הדברים האחרים אני יכולה לעשות אח"כ
וכמעט מבלי ששמתי לב יצאו להם מהמקרר בזו אחר זו שקיות עם כרישה, פק צ'וי, מנגולד, פטריות, כרוב ואיזה חצי קישוא שנשאר ממשהו אחר וגם שורש הג'ינג'ר והכורכום, השום והבצל...
כולם מצאו את מקומם על קרש החיתוך, בתוך הסיר
 |
| תבשיל עם מלא ירוקים בסגנון תאילנדי כרישה, שום, כורכום, ג'ינג'ר, פק צ'וי, כרוב, קישוא, מנגולד, בזיליקום, כוסברה |
שוטפת שוב את הקערה ההיא, או את קרש החיתוך, מפנה עוד שקית ריקה, מוזגת עוד שמן למחבת.
- אולי, אם את כבר מבשלת, תשימי איזה פודקאסט שרצית לשמוע, יש גם הרצאה שמחכה לך, או אפילו רק מוזיקה טובה.
אחלה רעיונות, באמת!
אבל לא בא לי... בא לי להמשיך ככה... לקחת את הזמן הזה... לעבוד לאט לאט עם הסכין המקצקצת, להקשיב למחשבות שלי שעוברות מפוסט שקראתי אתמול, לאסוציאציה כלשהי, למישהי שזה מזכיר לי אותה, למשהו ששכחתי ממנו, לספר שלא קראתי כבר שנים, לשיר שמתנגן בראש, ל....
אני הרי יכולה למלא את הזמן הזה ב"תוכן" ב"עניין" ואפילו "להתקדם" או "להתפתח" אבל שמתי לב שממש ממש לא בא לי!
בא לי ככה... ב flow הטבעי של המוח שלי, ברכבת המחשבות החופשייה הזו, החפה מכל כיוון וצורך והספקים
 |
| כרובית בתנור עם שמן קוקוס, מלח ושום |
אם הייתי חיה בתקופה אחרת, אני מניחה שאולי היו פה עוד כמה נשים מסביב, כולם מקשקשות להן בענייניהן מדבר לדבר ואיזה דבר מדהים יש לי פה- גישה חופשית לספרייה הפתוחה של המוח הפרטי שלי! רק שלי, רק עם עצמי.
אין פלא שדברים המשיכו לצאת מהמקרר ומהארונות, רעיונות כמו זרמו מאליהם ועוד מנות הוכנו בתיבול כזה או אחר , באמת שלא ממש שמתי לב
 |
| תבשיל פטריות עם בצל, מלח, שום, טימין |
לא בהכרח יודעת מי יאכל את כל האוכל הזה, את זה כבר נראה בהמשך היום... לא דואגת.
רק שמחה על תחושת הזמן המורגש הזאת עם עצמי, בלי משהו שצריך "לעשות" או "ללמוד" או "להכיר".
צריך את זה מדיי פעם 💜
יו, ממש מדבר אליי מה שכתבת. גם לי זה קורה הרבה פעמים בעיקר ביום שישי, שאני חושבת לעצמי שתוך כדי ניקיונות והכנות אולי אשים לי הרצאה מוקלטת שחשבתי לשמוע.
השבמחקואז לא תמיד מתאים לי ולפעמים מתחשק לי ריק כזה, לתת למחשבות לרוץ, ולא להספיק להספיק.
אותו דבר בנסיעות,לפעמים בא לי לשמוע משהו,ולפעמים פשוט לא כלום
ההתקדמות נעה בכמה כיוונים, אחד הכיוונים זה שם איפה שאנחנו לא מתוכננים היטב
כן, גם בנסיעות מרגישה ממש כך...
השבמחקמאחר ואני גרה רחוק, אני כאילו יכולה לנצל את הזמן בצורה ממש יעילה וטובה. ולצד זה דווקא בגלל הנסיעות הארוכות יש פוטנציאל נהדר לשחרר את המוח ממגבלותיו תו'כ תנועה... זה כיף!